את חייבת לקפוץ לבקר, היא אמרה.
יש לי שכן חדש חתיך הורס, אני לא מפסיקה להציץ עליו מהחלון.
כבר שבוע וחצי זה כל מה שהיא מדברת עליו – השכן החתיך.
וכגודל הציפיות, כך גודל האכזבות. שלי, כמובן.
החתיך שלה הוא לא החתיך שלי. עניין של טעם.
זהו אותו אקס פקטור, הגורם החמקמק שאינו ניתן להסבר במילים או בלוגיקה.
מהו יפה בעינייך? נראה טוב?
מראה נקי בעיני האחת עשוי להיראות מלוקק בעיני האחרת.
גבר מזוקן הוא פנטזיה של אחת, בעוד האחרת מוצאת אותו מלוכלך.
כשמישהו אומר לי "אני נראה טוב" "אומרים לי שאני נראה טוב" – הדמיון לוקח אותי למחוזות שלי – כלומר אני לוקחת את מילותיו ומלבישה אותן לפי טעמי.
במרבית המקרים אין התאמה בינינו.
וזה קל יותר, ולבטח גם נעים יותר, לפנטז ולהתרגש ממשהו מאשר להתייחס בחשדנות, בערבון מוגבל לדבריו.
את שתי אהבותיי הגדולות יצא לי לפגוש פנים אל פנים אחרי שכבר דיברנו בטלפון (במסגרת תפקיד בצבא) או אחרי התכתבות בבלוג (גלוי, לא אנונימי) שהיה לי. התאהבתי בהם עוד לפני שראיתי אותם. ולמען האמת – אם הייתי נתקלת בתמונה שלהם באתר היכרויות, לא בטוחה שלא הייתי עוברת הלאה. הם לא "נראים טוב" לפי ההגדרה הנייטרלית שלי. הם נראו טוב אחרי שכבר למדתי להכיר אותם.
*****
לא הייתי מתנגדת כמובן, ל-TROPHY MAN.
למען הסדר הטוב, זו הפנטזיה הגברית שלי מבחינת מראה, כריזמה ומה שהם משדרים:
*בניסיו דל טורו
*אנדי גרסיה
*לייב שרייבר (ריי דונובן)
*יו ג'קמן
*חוויאר בארדם
*אלכסנדר סקארסגארד (אריק נורת'מן, דם אמיתי)