אני סאקרית של המילה הכתובה.
אוהבת לקרוא, לכתוב, תשבצי הגיון, מילים נרדפות, משחקי מילים ובכלל, כל מה שקשור לשפה, דקדוק, תחביר ולשון.
אני מניחה שאם הייתי מוצאת, הייתי מצטרפת למועדון הקריאה הטובה ודנה בלהט על ספרות משובחת.
המילה הכתובה, כשהיא מוגשת בצורה ראויה ונכונה, יכולה לעורר את הדמיון, לשמח, לחרמן, לצער, לרגש, להסעיר.
גיליתי שטקסט איכותי מעורר בי סקרנות ורצון להכיר את האדם שמאחורי המילה.
מן הסתם זה גם עובד הפוך – כלומר, שגיאות (לא דיסלקציה), ניסוח לקוי, אוצר מילים דל – לרוב יגררו התעלמות וחוסר עניין.
יש כאן לא מעט כותבים שלא שולטים באמנות העברת התחושה דרך מילים.
פוסטים מיניים שלא ברורה לי תכליתם, מעייפים ומשעממים.
מישהי שתתאר את הזיון שלה ותשתמש במילים כמו משפריצה, גמרתי, טפטפתי, מצצתי, דחף לי יד לכל החורים ועוד ביטויים ישירים כל כך – גורמת לי לדמיין את עצמי יושבת איתם בסלון בעת האקט, מכרסמת פרינגלס ומפהקת משיעמום. מחפשת את השלט כדי להעביר את הדבר המטופש שקורה שם.
הסופר א.ל דוקטורוב אמר שכתיבה טובה לא אומרת לך שיורד גשם, היא מאפשרת לך להרגיש את הגשם שיורד עליך.
וזה בדיוק מה שאני מחפשת בכתיבה – מישהו שיעורר בי תחושה.
**
אז האפס נוהג לכתוב טוב.
כל פוסט שלו מעורר את דמיוני וסקרנותי. הוא מצליח להעביר בי תשוקה ואירוטיקה. הוא בוחר מילים כמו ששף גורמה בוחר את חומרי הגלם שלו.
תיאורי הסקס שלו עשו לי חשק להיות אחת מהאלף שלו. רק להרגיש איך זה להיות עם אמן המילים.
נשים טוענות שפסנתרנים מנגנים על הגוף כמו שהם עושים אהבה עם הקלידים.
כך אני הרגשתי עם מילותיו. רציתי אותו, את האפס.
פניתי אליו נרגשת. בוחרת בקפידה את מילותיי, כדי למצוא חן בעיניו, להראות לו שאני ראויה למילותיו.
משחק הפלירטוט הכתוב לא נמשך זמן רב. אני הייתי כבר בשלה ומוכנה.
נפגשנו.
הוא לא היה מדויק במראהו כמו שחשבתי. פחות הטעם שלי. אכזבה ראשונה.
אז השתמשתי בתרגיל שאני נעזרת בו כדי לפתח משיכה לגבר – דמיינתי שהוא עומד בראש ארגון פשע. כן, זה עושה לי את זה.
אחרי שיחה קלילה, ג'וינט ויין אדום, אני בציפייה מטורפת לקסמים שיעשה בי, בדיוק כמו שתיאר בפוסטים שעליהם פינטזתי.
ואשף המילים מאכזב בשנית. אכזבה קשה ועמוקה, מרירה.
מאכזב בריח, במגע, בטעם, בהשקעה, בביצועים. פשוט לא.
נפלתי בפח. ואז הבנתי שכמותי נפלו רבות.
כולנו הפראייריות שהתחלפו.
והוא זכה לשלל זיונים חד פעמיים. טיפש לדעתי, כי אם היה מתאמץ או מפתח מיומנויות כמו שפיתח את כושר הכתיבה שלו, הוא היה זוכה להרבה יותר. כנראה שאפס כמותו מסתפק בחד פעמיות מאוכזבות כי זה כל מה שהוא יכול להשיג באמצעות רשת המילים שהוא טווה.
אז נפלתי בפח בגלל החשיבות שנתתי למילים. מצד שני, אין באמת דרך אחרת לבדוק אם גבר שמבטיח לך זיקוקים אכן יספק אותם.
החלטתי להעניק לאפס נקודה אחת על שהביס אותי במשחק שלי.
ולא, זה לא ישנה את דעתי לגבי הכתיבה הטובה.
אולי אהיה זהירה יותר עם הציפיות שלי, אבל עדיין סאקרית של מילים.
