האריה נשאר לישון.
זה לא היה מתוכנן, הוא נרדם אצלי. ומי אני שאפר את שלוות האריה בשנתו?
הוא מתהלך בעולם כאילו שמגיע לו הכל. אבל זה לא בכאילו, באמת מגיע לו הכל. וזו לא זחיחות ולא התנשאות. פשוט. מגיע לו הכל.
פעם באמצע סקס נפלט לי "אין עליך, מי יכול עליך" והרגשתי כזאת פרחה מטופשת. מסוג המחשבות שלא צריכות לקבל ביטוי מילולי. פדיחות.
אדישות היא ברירת המחדל שלו. זה אומר שהכל תקין, הכל בשליטה. כשהוא כועס או עצבני אפשר לכבות את האור ולסגור את הדלת – סוף העולם הגיע.
מדי פעם הוא נוהם ומגרגר מעונג. עונג שאני מסבה לו. אני! הקטנה! הצלחתי לענג אריה!
**
וכשנרדם האריה, הקשבתי לנשימותיו האיטיות והשקטות. לא ישנתי טוב באותו הלילה. שילוב של ההרגל לישון לבד, האינסומניה הקבועה והחשש מלהעיר את האריה.
לקראת בוקר כשהיקיצה הטבעית התקרבה, נצמדתי אליו לתנוחת כפיות. לקחתי את כף ידו הגדולה והקפתי את עצמי בה.
הרגשתי מאחוריי את העצם שלו. שלחתי יד לגעת.
האריה ישן ויש לו זיקפה מטורפת. כיוונתי את עצמי בעזרת תנועות גב, אגן ויד. לאט ובזהירות שלא יתעורר. התחלתי להכניס אותו אליי מתוך כוונה להזדיין. עם האריה או בלעדיו.
לא לקח הרבה זמן כדי שהאריה יתעורר. באותו הרגע השליטה חזרה אליו, או יותר נכון לומר – הוא לקח את השליטה, ובן רגע הפכתי להיות הטרף שלו.
הוא זיין אותי באגרסיביות שהפתיעה אותי בשעה מוקדמת זו של בוקר.
נאצ'ורל בורן אגרסיב.
והנהמה כמובן, הנעימה לי כל כך באוזן.
נהמת הכיבוש שנשמעה למרות שהראש שלי נלפת והוצמד בחוזקה לכרית בעזרת כף ידו הגדולה, זו שהקפתי את עצמי בה.
האריה חזר לישון. אני התארגנתי בזריזות ובשקט להתחיל את שגרת יומי, משאירה את האריה במיטתי.
תהיתי מתי תהיה הפעם הבאה שהאריה יירדם אצלי, ואם בכלל תהיה פעם הבאה. רציתי להגיד לו שאני רוצה עוד ורוצה יותר. בסופו של דבר החרשתי. מה הטעם לומר ומה זה משנה מה אני רוצה? הרי אריה לא מפסיד שינה בגלל דעתה של הכבשה.
