ייסוריה של המידה הטובה

אני יודעת שאתה יודע שאני אוהבת ושונאת אותך

אני יודעת שאתה יודע למה

אני יודעת שאתה יודע שזה תלוי בך

כי אני אקח את שתתן לי

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאתה חתיכת פחדן בגוף של גיבור

סופסוף.

השפרצתי.

״כל נער מאלף הצטייד בגרגירי מזון שיהוו חיזוק חיובי בעבור הכלבה, להוציא את הכלבה מהתא ולהוליך אותה לעשות את צרכייה לפני תחילת האילוף עצמו. בתחילת שיעור האילוף הנערים המאלפים הושיבו את הכלבות בשורה ולימדו את הכלבות פקודות שונות הקשורות לאילוף בסיסי.״

ברצינות..

איך אני אמורה להתרכז בלמידה כשזה החומר הנלמד?!

אליהו.
כן כן.
שוב אליהו.
שוב חולצת הפסים שאני אוהבת עליך.
שוב אתה יושב על הספה בקצה החדר ואני עומדת בצידו השני,
יודעת בפנים שאתה צריך להיות בעלי.
מחמת חמתי עליך החלטתי היום להתעלם מקיומך ואני יודעת ששמת לב ושזה אכל אותך.
הייתי הכי יפה. ידעתי שתהיה שם. ידעתי איך לגרום לך לטרוף אותי במבטים מוסווים כמו בג׳ונגל חסר חוקים.
ידעתי להיעלם לך לפרקים, ידעתי לחייך חיוך רחב ממיס לבבות, ידעתי להתכופף..
אחרי שלבים רבים של רגש מולך הגעתי לשלב האפל ממנו פחדתי. בו אני רוצה לנקום בך על כאבי הלב שגרמת לי.
שתתחרט על כל מילה פוגענית או התעלמות הפגנתית. כל מה שאתה רוצה אתה עושה הפוך ונמאס לי להתמודד עם זה.

אני חיה בסרט.
אבל
זה קרה במציאות.

חיכיתי לו במרפסת.
לרגליי סנדלי-עקב(לא מספיק גבוהות לדעתו) ולגופי שמלה שחורה ותחתון קטן.

השמים אפורים ובוכים עליי ועל הרחוב.

וכמו מתוך חלום חורפי;
פתאום ראיתי אותו. בידו האחת מטרייה ובשנייה סיגריה דולקת. בהתעלמות ממזג האוויר הליכתו שלווה ואני דואגת וגם מגורה, מהגבר הזה, שלא בורח כשיש סערה.
וכמו מתוך חלום מסתורי;
דיבר אליי בקול המהפנט ביותר ששמעתי. קול מפחיד מרוב שהוא מרשים ועמוק, מלווה בגוון אירופאי.
וכמו מתוך חלום ארוטי;
נישק סטר קשר גרר הפליק הזהיר פקד איים הדגיש הפשיט צילם בחן חנק אישר.
וכמו מתוך חלום משעשע;
הצחיק אותי שוב ושוב בציניות מרנינה וניסה להיות רציני וניסה שאהיה רצינית גם ואז שוב הצחיק ושוב צחקתי וחייכתי כי מולי התחייך לו חיוך מתוק ומידבק.
וכמו מתוך חלום עצוב;
שתקנו הרבה, והוא לא נגע בתוכי, והוא לא חיבק אותי, והוא היה צריך ללכת...

זה קרה במציאות
אבל
אני חיה בסרט
אם אני חושבת שיש לזה עתיד.

ההסטוריה חוזרת על עצמה ואני רוצה מה שאי אפשר לקבל.

כל כך קל לאחד

כל כך קשה לאחר

לשבות אותי

לאחד

כמו קסם

בלי להניד עפעף

טבעי

לאחר

כמו תהום

יורק אש כדי 

להסב את תשומת ליבי

לא בשליטתי, מבין?

מה יותר כיף- 

לקבל מתנה או לתת מתנה?

מה יותר כואב-

להיפגע או לפגוע?

...

אני כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה לבשתי סתם תחתוני סבתא מכותנה...

מתוק לי בפה כשאני חושבת עליו

כשאני מעיזה לעיתים רחוקות לגלגל את שמו

מתוק לי

להיזכר במבט שלו שנעוץ בי

מתוק לי 

לשחזר את הפעמים בהם כבש אותי

פיזית

נפשית

מנטאלית

טכנית

לוגית

רגשית

כבש אותי מדי יום ביומו..

לא אשכח כלום ממך. 

רציתי הכל ובגלל זה ויתרתי.

לא היה ולא יהיה כמוך.

אז בבוקר כשפוקחת

ובלילה כשעוצמת

תמיד תהיה לנגד עיניי. 

בעצם

אתה זה שוויתר.