ייסוריה של המידה הטובה

נזכרת באיך שסחטתי תפוזים בשבילך כשאני רק בתחתונים. ברגע בו הנחתי על עיניי את הכיסוי ונכנסתי לפוזיציה על הברכיים ושמעתי אותך נכנס וכרגיל משתעל קצת, הרחתי אותך והבנתי שוב כמה התגעגעתי. נזכרת ב״שלום״ שלך ובכמה רציתי פשוט להניח עליך את ראשי. נזכרת בסטירות בלחיים ומתחת לסנטר שהפתיעו אותי כל רגע מחדש ובכמה שהייתי זקוקה ליד שלך שתכאיב לי. נזכרת בקול שלך שתמיד גורם לי לרעוד מכמה סיבות שונות. נזכרת באצבע שהעברת מעל החזה שלי, במשיכת הקוקיות לאחור, בתחנונים שלי, באיסורים והייתורים שנתת לסירוגין. בכמיהה לטרוף את הזין המושלם שלך. ברצון שלי לענג אותך כפי שאף אחת לא עינגה. ברגע שהנחתי את ראשי באיזור חלצייך וליטפת אותי וטפחת על לחיי, השילוב המושלם בין כאב ונועם. ברגע שהסרת ממני את הכיסוי ופקחתי עיניים למרות שלא הורית והערת לי אבל ככ שמחתי לראות אותך ופשוט התבלבלתי וחייכתי. נזכרת שהורית לי לפתוח את הכפתורים ולהעמיד אותו ובפחד שלי- שלא אצליח. נזכרת שהתחננתי לגעת בך ובמקום זה נגעת בעצמך ואני בעצמי. ברגע שהפעלת עליי את המאלץ ושאלת מה אני מדמיינת וזה היה כל כך ועוצמתי לגמור תחתיך.  נזכרת בבחירה שלי, אם למצוץ לך ולקבל לתוכי את הזרע שלך. פחדתי. וכל כך רציתי. נזכרת שנאנחת ואמרת שזו אורגזמה טובה וכל כך שמחתי שזו אני ולא אחרת. נזכרת שכופפת את גופי ואמרת שאני תמיד צריכה להודות לך כשגומרת אם זה קשור בך. וכאב לי והרגעת שהמשפט לא ארוך, כי בין מילה למילה הפלקת לי. וכשאמרת את זה ממש רציתי לנשק אותך. ובין הידיים שלך הרגשתי הכי מוגנת שיש. ורגע לפני הסוף, אמרתי לי שאתה אוהב את העיניים שלי, ורציתי לבכות מאושר.

אם אני לא רוצה פשוט חפון את הכוס שלי בידך הגדולה.

עטוף את כולו.

אני אמחה אבל תתעלם טוב? לא תיאלץ להמתין זמן רב.

הרטיבות החמימה שתחוש תסמן לך שמוכנה. אולי עדיין לא רוצה בראש, אבל הגוף כבר במקום אחר.

אם אנסה לדבר תשתיק אותי, במילה או מבט, לא משנה לי, העיקר שאיבהל קצת.

חיפה מזכירה לי אותך.

גם סופי שבוע.

סופי שבוע בחיפה מזכירים לי אותך באופן העצוב ביותר שיש.

אני זוכרת שהסתרת אותי.

סעדת אצל אביך ואני אצל סביי.

ולאחר מכן היינו נפגשים.

יורדים במדרגות את חצי העיר.

כשהיו אנשים ברחוב, דאגת להתרחק ממני.

הלכת קדימה, כל כך מהר בלי להסתכל לאחור.

אני כבר אגיע, יקירי.

תמיד מאחוריך.

מרחוק אתה לא רואה שדומעת.

מעולם לא הבנתי אותך.

העליב אותי להבין.

למה שמרת אותי בסוד,

הרי ה' רואה הכל...

יש משהו באוויר כשאתה בא. במאית שנייה בה מתבשרת על הגעתך הצפויה, הנפש והגוף מתחברים לתוך ריקוד מרעיד. הנשימות משנות את סדרן, השפתיים קפוצות מחשש נזהרות מלחייך לפני שרואה שאתה לידי. אני נכנסת למערבולת מזהב. האוויר לא זז, ליבי עוצר נוצר כל רגע במחיצתך. הצורך הקיומי שלי להיות שייכת לך, להיות כפופה למרותך.. חלמתי על זה שנים.. ואתה חלום שמתגשם. אין נפלא כמוך. ואתה קשה בשבילי. ואין נפלא ממך. ואני מרגישה קטנה ותועה, מחכה למוצא פיך החכם מכל. אני עלולה לבכות ממחשבה עליך. אני נוטפת ומתכווצת ונואשת שתבוא... ותיתן לי אוויר טהור, שלאחרים מרגיש מזוהם. אבל הוא טהור בשבילי. החיוך הקטן הזה, ריח המספרה שלך שמצחיק אותי, הזין המושלם ביותר שנברא, הגובה והחוסן שמבעיתים אותי ומנחמים אותי לפרקים. אני מתמוססת מרוב כמיהה.

אני רוצה שהזמן יעצור מלכת.
אני רוצה להיעלם לכולם מבלי לעורר דאגה.
אני רוצה להיות קיימת רק במקום אחד עבור אדם אחד.
אני רוצה להיות מוקפת בכתלייך.
אני רוצה לחכות לך על ארבע בסוף יומך.
אני רוצה להסתובב מגורה ונוטפת ולהשתגע מדמיונות עליך עד שתאשר לי לגעת בעצמי.
אני רוצה שלא תהיינה לי מחוייבויות נוספות מלבד אליך.
אני רוצה להיות כלי לשימושך.
אני רוצה שתמלא את כל חוריי בעצמך.
אני רוצה להיות לך כלבה נאמנה.
אני רוצה להשכיח ממך את כל הקודמות.
אני רוצה לשאוב ממך כל טיפת תשומת לב אפשרית.
אני רוצה שתרצה בי.
אבל בכלל מותר לי לרצות?

הרצועה נמתחת ובידי הבחירה אם להרפות ולתת לו להוביל אותי או לעמוד כסלע ולא לתת לו להזיז אותי ממקומי.
כך או כך מפחיד. כך או כך יכאב.
הרצועה קצרה והדוקה על גרוני, אבל בלעדיה אני נאבדת בתוך שדות של שחור.
אני מלמטה מביטה בגבר שאוחז ברצועתי. מאושרת, אבל קשה להבחין כשכלבות מחייכות.
איש מלבדו לא נועד להחזיק בי כך.

בקורס 'מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית' למדנו על סוגי הורים. יש ארבעה סוגים – הורה סמכותני, הורה סמכותי, הורה מתירני והורה דוחה מזניח. 
פירטו בפנינו כל סוג. הוריי הם בין מתירנים לסמכותיים, אולי קצת יותר מתירנים.
כשפירטו בפנינו בהרחבה על ההורה הסמכותני סיפרו שיש לו רמה גבוהה מאוד של דרישות מצד הילד ורמה נמוכה של היענות עבורו. הוא אינו קשוב לצרכיו ורגשותיו של ילדו, דורשים ממנו צייתנות ונוטים לכפות את מרותם באמצעות איומים ועונשים.
היה לי קשה לשמוע על סוג ההורות הזה, והתעצבתי על אותם ילדים .
בתוך החמלה, העצב, והפליאה מסוג ההורה הזה, משהו בתוכי התגרה.אולי מפני שסוג ההורות הזה כל כך זר ורחוק ממני, הוא מסקרן אותי.
מדי פעם עולות בי מחשבות על איזו מן אמא אהיה, וכהשלמת המחשבות, מנסה לדמיין לי את השילוב בין האמא שאהיה לבין האבא שיהיה בעלי. 
בעלי..
מילה כה גדולה בפני עצמה. הרבה לפני שיגיע ילד לעולם. בעלי. הבעל שלי. הבעלים שלי. שאני רכושו. האישה שלו. שייכת לו. הלוואי שבאמת יהיה לי בעל כזה, שיראה את החיים כמוני.
ידוע שבחינוך צריכים להיות גורמים רבים כמו חום, אהבה, הקשבה, אכפתיות – ואת זה יש לי תמיד ובשפע.  
אך עם זאת הצבת גבולות, אסרטיביות וקפדנות הכרחיים גם הם.
וכאן אני בבעיה.
ברור לי שצריכה לעבוד על עצמי ולסגל לעצמי תכונות אלו.
אבל גם ברור לי שאצטרך גבר שזה טבוע בו. 
ואולי ממנו אלמד.
ברור לי שאצטרך גבר כזה, לא רק לגידול ילדים.

״את מזכירה לי שלכת

כשאת נופלת שותקת

את כל הזמן חולמת

והוא קם״

מכף רגל ועד ראש
אני שלך.
משיערי הארוך הריחני
בו תמשוך כדי להשתלט כשסוררת.
מאפי שמריח את הריח שלך
מהרגע שאתה נכנס לביתי
ועד הרגע שמתפוגג ממיטתי בלילה.
מלחיי האדומות תמיד
ממבוכה או מסטירה.
מאוזניי שדרכן שומעת את
הקול המהפנט שלך.
מעיניי הכחולות הצלולות
לעיתים מכוסות סקרניות
לפעמים פקוחות נרגשות
לפעמים דומעות
לפעמים צוחקות
לפעמים מושפלות מטה
כי קשה לי להביט לאורך זמן בעיניך.
מפי המחכה לשאוב את נוזליך
הנפוח והבשרני כשמתאמצת לענג אותך
הננשך על ידי שיניי כשפוחדת ממך
המתחייך כשאתה מחייך אליי גם.
מסנטרי שקיים רק כשאתה נוגע בו.
מצווארי שמתמתח לכבודך
מחכה שתיתן גם לו יחס
אולי תחנוק.
מכתפיי הנוקשות מהלחץ של החיים
המשתחררות כשאתה לוקח אותי עליך
מזרועותיי וידיי שנוגעות בגופך היקר
שמשתוקקות לחבק אותך וללפף את איבריך
מחזי הכבד ומפטמותיי המזדקרות
רק ממך ועבורך
מבטני העגלגלה אותה מנסה להסתיר ממך
טרם ראית שאת הפירסינג הסרתי
מישבני שאוהב ושונא את שבטך
שזקוק לצבע שאתה מעניק לו
שמחכה שתחדור אליו.
מהכוס שלי שהופך לשלולית אתך
שמתכווץ ממחשבה עליך
שכשאתה בתוכו הוא מרגיש שלם.
מרגליי הפרושות לפניך
הכואבות והנרדמות כשאני על ברכיי מולך.
מכף רגל ועד ראש אני שלך.
וגם מבפנים.

בנתיים אני יושבת בכורסתו,

מזל שאינו רואה.

הבית מצוחצח,

גם אני.

לבושה חלקית 

תחרה וסאטן,

שחור.

קוקיות גבוהות סידרתי,

השיער חלק אז קצת מחליק מגבולות הגומייה.

4 תפוזים קטנים מתוקים סחטתי

עבורו

לכוס זכוכית גדולה

רציתי להוסיף קש אך נזכרתי שהוא לא אוהב.

הוא עוד 5 דקות כאן.

ואני צריכה עכשיו לשים את כיסוי העיניים ולהכנס לעמדתי.

צ׳או..