ייסוריה של המידה הטובה

הלב שלי החסיר פעימה. לא, לא בקטע רומנטי. החסיר פעימה ונבלע פנימה. כואב. כמו התקף. אל תלך לי. אל תעליב אותי. אל תצחק לי. אל תישאר מולי בלי מענה. אל תוותר עליי. אל תיכנע לי. בהצלחה עם האיזון.    לא נרדמת. אכולת פחד. דברי איתי, אתה אומר. ולהגיד מה שאצלי בפנים זה מאמץ אדיר בשבילי. ולא מסוגלת לפתוח את הפה כי אתה עלול לצחוק ולבטל אותי.  ״יוצא שאת תמיד שותקת, אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל״ . בבקשה לא עוד קשר עם שתיקה חונקת.. אני אברח.