ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ייסוריה של המידה הטובה

לפני 10 שנים. 27 במרץ 2014 בשעה 19:56

אני מכירה אותך עד לרובדים העמוקים שלך. אכיר בלי שתכיר לי את הילד שבך שלא חווה ילדות. את הבגרות שנכפתה עליך.  אכיר אותך בשלב בחיים אחרי שעשית את כל השטויות, אחרי שניסית את כל התרופות, אחרי שהפסקת לעמול על להשתנות ולהבין מה לא בסדר בך. אחרי השלב בו היית ציני כלפי עצמך. בשלב ההשלמה עם מי שאתה ועם כמה שאתה קשה. עם המסקנה שאף אחת לא תוכל להתמודד אתך. לא תכלא את הפרא. למרות שהיית רוצה כתף להניח עליה ראש בסופו של יום, או לחי שתספוג את מכתך כי אתה צריך לפרוק. אבל אתה ויתרת. ולא, הו לא, זה לא מבטל את הנשים בחייך. יש הרבה. מתחלפות כמו פולי קפה במכונת טחינה, מוציא להן את כל הנוזלים עד שנסות על נפשן. מאוכזבות. לא ממך. מעצמן. שלא היו מספיק יפות שנונות ומיוחדות כדי לכבוש אותך. הן תנסנה כל פעולה שאולי תעזור להן לקדם את עצמן. הן תתגנדרנה לכבודך במיטב הלבוש התחתון כהעליון ובשפתיים משורבבות ועיניים מתחנחנות תמננה בפניך את פילוספיית חייהן בתקווה שתרגיש את החיבור הפנימי איתן. ואולי תנסנה הפוך על הפוך. "תזרוקנה" על עצמן סריג אפרפר וקוקו מרושל וסיגריה בפה ששונררה מחפיסתך. ידברו על כמה שלא אכפת להן מכלום ומאף אחד ולא תיתנה לך להרגיש מיוחד לרגע, מתות על החיספוס שלך ולא תגענה להבנה שזה בדיוק מה שאתה לא רוצה שיאהבו בך. מעטפת. אני לא אתן לך להסתגר באפלולית דירתך, אתעקש על לפתוח חלון. תנשום. אני אתן לך להתרגל לאט ובזהירות לדמות החדשה בחייך שתבוז לכל מה שלא אמיתי בך, כל מה שאתה עושה שבעצם רחוק ממך. דמותי. אבוא אליך חשופה ורגועה כי יודעת שאני שייכת לך. ומאוד איזהר ממך. מאוד אפחד. כבר מעכשיו מפחדת. כי אולי לא תדע שגם אתה, שלי עכשיו. אלטף אותך בכל הזדמנות, אעריץ את האדמה שעליה דורך, אשלים עם החלטותיך כי אתה הבוס שלנו. אתה גבר שאוהב אישה ואני אהיה אישה שאוהבת אותך. וכמה טוב וטבעי, ככה כואב ואכזרי. הטורים יהיו גבוהים, התהומות יהיו עמוקים. יגידו לי להתרחק ממך, שאני לא פורחת לידך, שאני מוגבלת. שאני מפוחדת, וזה אומר שאני לא בטוחה באהבתך. וגם לך תסתננה מחשבות שאתה מכאיב לי יותר ממה שיכולה להכיל, שמגיע לי מישהו קצת יותר שפוי ממך שידע לתת לי הכל במינונים הנכונים. אז במודע או לא מודע, תבחן אותי. תעמיד אותי בפני מצבים לא אפשריים. תמתח את הגבול אבל אני לעולם לא אברח. תמיד אבכה מולך. לא אצא לרחוב להתאוורר. לא אטרוק דלתות. אבכה לידך. לא בכי זועק על הריצפה ובקשה לרחמים. בכי עצוב. בכי עייף. ואתה תתחרט ותמהר לאחוז בדבר שכמעט איבדת. אני אקבל אותך בכל פעם מחדש. 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י