לפני 10 שנים. 28 במרץ 2014 בשעה 11:37
שרועה עירומה בתוך כף ידך הגדולה.
מתחתיי לבה חמה.
אתה אוחז לא אוחז בזרועי.
מרגישה שנשמטת ורגע לפני אתה מציל אותי.
עוד הטחה כואבת
עוד מילה צורמת
עוד פנטזייה מוחרמת.
אחת אחרי השנייה אוזלות ממך לתוכי.
שלך ולא שלך.
לתמיד? לעכשיו? עד הנסיעה?
הולך ובא
נותן לי במירמה.
הלוואי שהשמיטה תהיה בתוך עננים רכים.
הלוואי שבתום הנפילה אצנח היישר לתוך חול חמים וים אינסופי.
בלי לדעת שהפלת אותי כדי שאגיע לשם.