ייסוריה של המידה הטובה

החבלים עבים,

כבר משפשפים לי את העור,

חורכים בי פסים אדומים.

החבלים תופסים אותי שלא אזוז,

שתהיה בשליטה עליי,

מחליפים רצועה של כלבים.

הפוסט הזה שחור.

כמו החושך שרואה בתוכי.

שחור כמו הבור שאליו הכנסתי את עצמי.

מתוך השחור,

נזרק אליי חבל.

אחר מהחבלים שהיכרתי לאחרונה.

לא חבל שמהדק וחונק.

חבל הצלה.

Thank you