ייסוריה של המידה הטובה

למרות שאז ההימור שלי עליך היה שאתה שותה ללא, היום יודעת ולא שוכחת-שתי כפיות סוכר.
יודעת שבכל הווייתך שומר רק לעצמך את עצמך. לא מגלה או מחלק.
אולי הצלחת להתעלם, אבל לא תעלים את אותו הערב אצלך, בו דיברנו לבושים אבל הכי ערומים. היה מואר ואט אט נהיה חושך. אף אחד מאיתנו לא יכל להתנתק ולהושיט אצבע למתג.
חשבתי אז, שאתה בתולי. שאתה לא יודע עדיין לגעת. הסתבר לי שכן עשית וניסית.
אבל אנחנו? אי אפשר..
הכלאה מסוכנת.
רעדנו בכל נשימה.
רוצים לטרוף.
ויודעים שזה טירוף.
ניצנים של אהבה שצריך להמית.
כל אירוע משפחתי, כל ישיבה סביב השולחן, רק אני יודעת, מי אתה.