ייסוריה של המידה הטובה

אני רוצה את הבלתי אפשרי. לראות ולהרגיש מנקודת המבט שלך.

אני תמיד

כותבת, בוכה, מביעה, מתרפסת, מצטנפת, שואלת, מוחה, מבקשת, מתחננת, מחייכת, מחמיאה, משתפכת. 

אתה בדממה.

אני אומרת לעצמי שאני עושה לך טוב. שאני באה אליך בשביל שנינו. שאתה מזמין אותי בשביל שנינו. כך, כדי שאוכל לתת לך לפרוק עליי, וזה יספק את שנינו. כל אחד ימלא את החלל של עצמו, ביחד. 

אני כבר לא מאמינה.

מילים מילים מילים מילים והכל יכול ללכת לפח כי המעשים מעידים אחרת.

רגע שלך רגע נבעטת החוצה.

אני כבר לא מאמינה.

ואני כבר לא יודעת על מי אני כותבת, ועל איזה מאורע מכל הטלטלות שחוויתי לאחרונה.