סקרנות מאוחרת

זו הדרך שלי

והנה אני מוצאת את עצמי כבר תקופה מאד ארוכה לא כותבת כאן כמו שהייתי פעם.
כן, אני כותבת במקומות אחרים.
מתעסקת בהבעה בכתב בכל מיני צורות
אבל איכשהו זה חסר לי כאן.  עובדה, אני כותבת על זה :)
מציק לי שפתאום נעלמו לי המילים המביעות בדס"מ.
כאילו יכולת התחושה במילים, בענין הספציפי הזה, אולי אפילו בקשר הקיים, לא באמת מצליחה להיות מובעת במלא העצמה שלה
במילים שצצות לי מידי פעם.
ואולי, רק אולי, ההבעות שלי מאד ברורות וערומות לי מול עצמי ואולי גם מול מי שצריך ורוצה אותי ככה, אולי?

הריקוד המוזר של הלב 

היא כותבת לי שורות קצרות
אני, אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן

היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח

כמה מתוק ומריר הכאב,
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב...
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב