סקרנות מאוחרת

סטירה,
חצי סטירה..
מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים - זה די
ושוב הציף הכל,
ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדוי.
{סליחה חנן יובל}

הפוסט הזה של פרלין 
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1059534&blog_id=21114
והשיחה שלה בתגובות עם מאדים, הציף בי את כל ענין הסטירה
אז התחלתי לכתוב תגובה והראש המשיך הלאה.
גם אצלי בתחילת דרכי היה גבול.
אני לא נשואה לשולט שלנו 😄 אבל אנחנו ביחד כבר הרבה זמן.
בעצם ההגעה שלי למפגש אני אמורה להגיע כבר ממוקמת במקום הנכון לי .
אז אני אמורה!!! קורה, ולא פעם אחת, שאני מגיעה לסטירה לא לגמרי מוכנה. או שהסטירה מגיעה ואני עוד לא ירדתי למקומי.
ואז במס שניות שלפעמים מרגישות כמו דקות, כל הרגשות, המחשבות, התחושות מתעוררות.
כל ההתנגדות, תחושת ההשפלה שמגיעה מפלשבקים לא צפויים, כל מיני לחשושים בגוף שמבקשים להתקומם, הכאב הזה שלא צפוי   
הכל מרים ראש ולפעמים גורם לביצבוץ של דמעה. 
הכל מתברדק אצלי בפנים לכמה שניות ואז אני נוחתת למקום שלי.
כאילו הסטירה הזו מנערת אותי מכל מה שלא קשור אלינו ומכניסה אותי בדיוק למקום בו אני מבקשת להיות.
לפעמים אני ממש רוצה לבכות ממנה, רוצה שכל המערבולת שקוראת בשניות האלה המוח ובבטן שלי תצא בנהר של דמעות שישטוף אותי
ויאפשר לי להיות סחוטה ונקיה מעצמי
סטירה עבורי היא השפלה, העלבון הזה מזכיר לי כמה אני רוצה להיות למטה מולו.
מזכיר לי שכשאני במקום ההוא למטה שאני רוצה בו אני גאה ושמחה
אז לפעמים סטירה
חצי סטירה
ואז אפשר להמשיך...

:)

שבת שלום
וחג שמח
אנשימים
💜