סקרנות מאוחרת

כדי ליהנות מהפתעה אני צריכה זמן לפרום את הסרט שקושר את המתנה שאני או שהובאה לי.

אני זקוקה לרגע, שהוא יותר מכמה שניות, כדי לנער מעצמי את היום והחיים שהתנקזו עד לאותה נקודה בזמן.

יש קופסאות הפתעה שנפתחות מעצמן. הן לא שואלות את היד הפותחת, לא שואלות את קירות הקרטון, פשוט נפתחות מאליהן, "בוא, קח את הבפנוכו."

ויש כאלה שמתרככות ומפשירות במהירות מבפנים אבל העטיפה, אוףף העטיפה, קשה לקריעה.

והוא

יש לו דרכים משלו להפתיע.

לסדוק את נייר העטיפה

לפרום את הסרט

ולגרום לארגז ההפתעות להיפתח ולהיות

שפתיים רעבות.

בוקר רטוב כבר היה פה? 🙂