כבר כארבעה שבועות שאני מרגישה למטה.
יש תקופות שקשה לי להרפות ממי שאני וממה שעובר עלי.
לשכוח את כל מה שאני יודעת וכל מה שהיה ולתת לזמן לגלות לי עוד דרכים
בימים האלה אני הכי זקוקה ל-למטה האחר שלי.
לא לזה שפל הרוח הפנימי, אלא לזה המתמסר.
זה שרוצה בכל מאודי לרדת על ארבע ולהסיר כל אחריות שהיא מעצמי.
להיות במקום שנותן את כולי, בלי טיפת מחשבה.
אולי זו הסיבה שיש בי צורך להרגיש את זה אחרת❓
הלמטה הזה הוא פיזי מאד, מעשי מאד ובדרך הזו הוא גורם לי להרגיש למעלה.
מרגישה גאה, טובה, אהובה, נחשקת מבלי שאהיה מישהי,
אלא רק כי אני מסוגלת ורוצה להיות כלום באותו מעמד מול אותו אדם.
לפעמים, בזמני הביניים, כשאנחנו לא נפגשים, פחות מדברים\מתכתבים, מזדנבות כל מיני מחשבות לראש שלי.
האגו מתרומם ושואל אותי שאלות.
מידי פעם אני מעבירה אותם אליו, בזמן האחרון יותר מפעם, כי אני מבינה שלהתמסר זה ענין אינסופי ולא רק מולו, אלא גם מולי.
ההתמסרות בקשר הזה, מלמדת אותי המון המקום הנזקק שלי, זה שבהזדקקות שלו נותן הרבה וגם מקבל.
לא פעם אני מחפשת את הלמטה שאני צריכה ורוצה 🙃 בשיחות, מילים, משימות, סיטואציות שיאפשרו לי את המקום הזה.
מה שמעניין הוא כשאני רחוקה פיזית ההתמסרות שלי שונה, לא תמיד מלאה.
אני עובדת על זה ממש, אבל הצורך לדעת, הצורך להבין, לעיתים, חזק ממני.
ישנן סיטואציות שהצורך כה גדול עד שהוא מעורר בי התנגדות.
וישנן פעמים שאני פשוט חושבת שאיכשהו עלי להיות קרובה יותר למקור שלי, לזה שכבר מכיר אותי היטב
לזה שיודע בהינף יד או מילה להניח אותי במקומי הנמוך והזקוף, הנכון לי, זה שעושה אותי כלי קיבול קודם כל לעצמי.
אני לא אוהבת לעבוד קשה
התמסרות היא עבודה קשה.
לרדת זה יותר קשה מלעלות❓
להישאר למעלה מאתגר יותר מלהישאר למטה❓
מה שבטוח הוא שהנוף מלמטה שונה מאד מהנוף מלמעלה.
מעלה מעלה \ ליאורה יצחק עם סטטיק ובן אל - המילים כאן חשובות אבל גם המבצעת הנהדרת והשניים המיוחדים האלו :)
אני שוחחתי עם עצמי הבוקר, לא ממש עזר אבל...
ואתם? 😎
