סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 10 שנים. 5 באוקטובר 2014 בשעה 8:31

 

להשתטות לפעמים


רוצה לכתוב והמילים מסרבות לזרום להן

יודעת שמקלחת טובה תזרים אותן החוצה
תגרום להן לזרום מהראש המלא בהן
אל הלב החסֵר אותן.
הטיפות יגרמו לאצבעות לרקוד
הגוף יבקש את המגבת
כי המחסום הותר
הסכר נפרץ והקצף שוחרר
אבל לא תמיד זרימת המים על גופי
היא בהשיג יד
לא תמיד הזמן מתאים
והמילים עדיין מפעפעות בתוכי
מרגישה אותן מנסות לפרוץ החוצה
כגייזר של מים חמים
או לבה רותחת.
רוצה להוציא, לדבר, לספר
להסביר, להגיד
והן בשלן, עמוק בפנים
מתערבלות בתוכי, מתווכחות בניהן
מי החשובה, מי הראשונה
מי זו שתצליח למצוא את הפרצה
לחדור דרכה ולהרחיב את הפתח
לאחיותיה הרחבות והארוכות יותר
אלה הרוצות לפרוש עצמן לאורך ולרוחב
האותיות אשר מחפשות אחיזה אחת בשנייה
אך סימני הפיסוק קורעים אותם זו מזו
לעיתים קשורות אחת לשנייה 
מנסות למצוא נחמה זו בזו.
חיוך נוצר מהחיפוש שלהן
חיוך המרחיב את הנפש
ומשם אל מעלה הפנים
הן מתגלגלות אל החלל בקול הצוחק
נשטפות אל הנייר כדמעות מחויכות
מפויסות הן מביטות אחת אל השנייה
התגלה החרך אל הנפש
קולות של צחוק
מפה המשמיע גוף מתענג
לחישות בּכי הנפש המתערטלת
דמעות מחברות השלמתה של נפש עם גוף

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י