סקרנות מאוחרת

אוספת סביבי אנשים אהובים
מחבקת אותי באנשים אוהבים.
עוטפת עצמי בקהל חם
של חברים שמקבלים אותי כמו שאני,
כמו שאני יכולה להיות וכמו שאני רוצה להיות.
מלפפת עצמי בכאלה שנותנים לי
את מלוא המרחב לו אני זקוקה
אך נמצאים במרחק קריאה
אם אך אצליח לקרוא ולבקש.
יש בי כוחות יודעת אני
לפגוע בי עכשיו זה לא הכרחי
עכשיו זה זמן שלי עם עצמי
התמסרות נדרשת ממני
התמסרות ומסירות לכוחותיי הפנימיים 
לאנרגיות השמחה והחיים 
הנמצאות בכל חלקיק ותא בגופי.
אליהן עלי להתמסר, 
אותן בתוכי בסערת חושים לשחרר
לחיות בשמחה ובאהבה
ללא חשש מאיבוד שליטה
לאפשר לעצמי שחרור מלא
גם כשהולכת על הקצה.
אני בוודאי לא מושלמת
רחוקה מלהיות מיוחדת
אבל אני היא מי שאני
על היפה והמכוער שבי
עם הרע והטוב שבתוכי
הקשה והרך כצמה קלועים 
החומר והרוח שלהתאחד מנסים.
את העיקשות לפרק
את הרכות ללטש ולמרק
לתת לרצונות הפנימיים 
ללכת במסדרונות סמויים
את החיוּת מהכלוב לשחרר
איבר ואיבר בגופי בחזקה תנער.
לא מוותרת על עצמי
בשום דרך ואופן
לא מחולשה וגם לא מחוסן
לא מוכנה למילים פוגעות
שדרכי לא  נכונה טוענות
לעצמי ופחדי אני מודעת
את קצב צעדי יודעת
יודעת אני שסולם לפני
לעלות בו אוכל רק שלב אחר שלב.
אולי כמו ויתור זה נראה 
רק כך אגיע לאור בקצה המנהרה.
יש ימים בהם אזדקק לסערה
ויש ימים בהם אתחפר במערה