סקרנות מאוחרת

תכתבי פוסט במילים יצריות, אותנטיות, תתארי רגשות, תחושות.
אני רוצה לשבור את מעטה הקרח הדק שעוטף וחוסם את האש הבוערת בך מלצאת החוצה לאוויר העולם.
אומר לי אדוני
ידיים קטנות של אש מחכות לסדק דקיק כדי להבקיע את שכבת הקרח, הדקה הרבה יותר מהנראה או המורגש.
בנתיים הידיים שלי, יותר נכון האצבעות שלי מקלידות ומוחקות,
מנסות להבין מה נדרש מהן כדי לעזור לקרחון הזה שנמצא בתוכי ומסרב לתת לאצבעות האש כניסה לסדק הדק ההוא.
לו רק יצליחו להגיע אל הסדק הקיים ימיסו אותו ויסדקו את כל המעטה,
יפוררו לפירורים ואולי אז יצליחו המילים להחליק אל הדף ללא מריבות בינן לבין עצמן,
ללא כעסים אחת על השנייה.


מנסה לדמיין את עצמי לבושה בחצאית מיני, גרבוני רשת, חולצה עמוקת מחשוף,
נעלי עקב גבוהות ושפתון אדום על שפתי. זונה.
בדיוק כמו אתה אוהב, מזיזה את תחושת האי נוחות שיש לי,
וחושבת על הקול שלך, על העיניים שייהנו מהמראה שהוכן רק עבורך, הידיים הגדולות שיקלפו אותי מעלי.
כדי להיות שלך, עלינו לעבור נתיב שאתה מכתיב, ללמוד אותך, לדעת מה ואיך אתה אוהב.
ללמוד את רצונותיך ולהפוך אותם לשלנו,
גם אם הם לוקחים אותנו למחוזות שונים ממה שהכרנו.
אתה מספר לי, איך אתה רוצה לקבל אותי כשאני לא לידך, כיצד אסב לך עונג,
כשתראה אותי משתמשת בחורים שלי בשבילך, גם כשאני רחוקה.
אני זוכרת שחור הישבן הוא האהוב עליך.
לקחת עליו בעלות במפגש האחרון שלנו שהיה רק לפני ימים ספורים,
כבשת אותו ביד חזקה והוא קיבל אותך באהבה ובהרחבה.
ומעכשיו רק שלך הוא, גם הוא יודע את זה.
אנחנו רושמים לעצמינו בפנקס הקטן, את ההוראות,
כיצד נסמן עצמינו ונזכור בכל שעות היום והלילה שאנחנו כבר לא שלנו, אלא שלך,
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
מותר לנו להשתמש אחד בשני בתנאים שהצבת, כשאנחנו זוכרים ויודעים שאתה אתנו, גם כשאינך נוכח.
כשהוא חודר אלי, הוא חושב עלייך, אומר לי כמה הוא אוהב ורוצה אותך כאדון שלנו.
הראש שלי נוסע למפגש האחרון שלנו, בו הייתי עקודה אל המיטה, הצלפת בי 20 הצלפות כואבות שהגיעו לי ואחרי שישבני היה אדום כמו שאתה אוהב, חדרת אלי בחוזקה מאחור ולשונך בעלה את פי ואז,
כשאני גומרת אני גומרת בשבילך.
אח"כ אני אדווח לך, לפי דרישתך ואספר לך שכל הכתיבה הזו גורמת לי להרגיש אותך עמוק בבטן התחתונה,  
להתגעגע ולרצות את קרבתך, אדוני.
בינתיים מתארגנת לקראת המפגש הבא שלנו, מפגש שאמור להיות אחר ומיוחד,
הצעה שהעליתי אחרי שדרשת ממני להעניש את עצמי,
כדי לזכור לפעם הבאה שתמיד עלי לעשות מה שדרשת ואם אינני יכולה,
עלי לבקש רשות דחיה ולא להחליט על דעת עצמי כי לא רציתי להטריד או להעיר אותך משנתך.
מאד מתרגשת ומצפה למפגש זה, שאין ספק מזיז אותנו די רחוק מאזור הנוחות שלנו.
אתה מאמן אותנו להיות שלך, ולמרות שאימון כושר אינו פשוט, האימון שאתה עושה קשה שבעתיים,
מקווה שתמצא אותנו ראויים לך.
בתוך תוכי יודעת, שיש לנו ובעיקר לי, עוד עבודה לעשות כדי להגיע לרמת הדיוק שאתה מבקש,
להקרבה וההתמסרות שאתה מצפה, ליכולת שלי להיפתח ולתת לך את כל כולי,
גם המקומות שהם קשים לי ולא נוחים, 
המקומות הללו שבהם הסדק צריך לגדול כדי שאוכל סוף סוף להתפרק
ושם בנקודה הזו כולי תקווה שתיקח אותנו תחת חסותך המלאה.