"עמוק עמוק העצב בעיניים"
שר אריק לביא.
וכשהעצב נראה כך
הוא מגיע ממעמקי הגוף והנפש
מה מייצר בנו עצב
האם זה רק תוצר של כאב הנפש?.
געגוע, יוצר עצב? כואב?
גם אם הוא געגוע למשהו מתוק שהיה ?
כמיהה יכולה להיות כואבת ומרגשת כאחת
ערגה, כמיהה
המילון {ויקיפדיה} מסביר:
"תחושה סובייקטיבית של מחסור פנימי אל מול אובייקט חיצוני וצורך עז לקבלו או להיות קרוב אליו.
אל הכמיהה מתלווה פנטזיה, דימוי תודעתי של האובייקט ה"חסר".
למשל; סיגריה, ידיעה, איש או אישה, מקום."
אז אני כבר לא מתגעגעת ( למרות שהיא במסגרת המילים הנרדפות)
אני נכספת, עורגת וכמהה
זה נעים, מחייה מרגש.
מרים את הציפייה למרומי האוורסט
והפנטזיות...צוללות אל מעמקי האוקיינוס
נוסעות על 140 בכבישים, ומצמיחות לי כנפיים של משוגעת.
הן מתועדות כדי שלא ישככו
וכדי שישמרו אותי במקומי
אוהבת, מתרגשת ומצפה.
אבל
זה גם צורב צביטות קטנות של כאב
בלב.
הצביטות הללו עושות אותי עצובה מידי פעם.
אני מרשה לעצמי לשמוע נוסטלגיה
ואולי
פה ושם לדמוע, טיפה ועוד טיפה.
"אני לא בוכה, רק מתגעגעת"
אני שרה עם חוה
וטעם מלוח עובר לי בגרון.
"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם:" (תהילים ס"ג ב')
#בלוז_של_יום_ראשון
"בני אדם נולדו לשתוק ולחייך"
האומנם?
#שיחותיעםנפשי
