חולמת על היום האחד שמתקרב בצעדי צב, בו אתעורר ואתה בתוכי...
על ליל שימורים שבו נפרק ונפרוק אחד על השניה ועל השלישי
את הגעגוע הגדול והמצטבר של השבועות הארוכים בהם אנחנו חסרים אותך.
לילה ארוך בו תיתן לנו לענג אותך, לאט לאט לאט, בדיוק כמו שאתה אוהב.
תשתמש כאוות נפשך, תמלא אותי בך.
את גופי תנקד בשעווה לוהטת בדיוק בקצוות הרגישים שלי כדי שאכאב אותם בשבילך.
כדי שיגרמו לי הצפה של הלב בקו ישר ומקביל עם הכוס הפעור והמצפה שלי.
תדרוש ממני להשאר עם עיניים פקוחות כדי שאראה את עינך הזורחות בגללי.
כך שאוכל לראות בגופך כמה אתה גאה ושמח ביכולת שלי לספוג ולאהוב אותך כרצונך.
לילה {אפשר גם יום שלם} בו הגעגוע יתרסק לפרורים של מתוק חריף, חמוץ ומר,
יתפוגג בתוך איחוד הפיות שתשתתקנה כשהשפתיים יפגשו, ילטפו, יכאיבו
וישאבו את הערגה עמוק פנימה לפינה רחוקה.
בור ענק של חוסר שיתמלא בסערות נפש וגוף.
לכמה דקות נרגע בשיחה מחויכת עם כוס קפה ועוגה שאכין במיוחד.
שיחה שתראה לנו איזו דרך מיוחדת ונפלאה עשינו גם במרחק ואולי אפילו בגללו.
מילים וגוף שיבהירו לי כמה נפתחתי ונפרשתי לפניך וכמה זה קרב והפחית את מרחק הזמן.
אתה מכיר אותי היום הרבה יותר טוב מלפני שנסעת
וכך גם אני מכירה את עצמי יותר טוב איתך, מולך, תחתיך וקשורה אליך.
מוזר לי שאני לומדת אותך טוב יותר בתקופה הזו.
הלמידה אותך ללא אישור פיזי, מבט, מבע גוף, חיבוק, או סטירה, היא אחרת, מאתגרת.
בין וויסקי, ליין אדום, לטקילה ובירה
תקשור ותחדור
תצליף ותגמור
תחנוק ותגמיר
אותך בי תחרוט ותשאיר.
שבת מנוחה ומחייכת :))
