לפני 8 שנים. 7 בספטמבר 2016 בשעה 6:32
הכתיבה אליך היא טיפות הרגעה לכמיהה שלי אלייך.
אז אני רק מספרת לך מה המילים שלך עושות לי;
הן מחייכות אלי ולוחשות לי ביטחון וגעגוע,
הן ממלאות אותי בסערה
ושולחות אותי לסיחרור בטורנדו שאני.
הן מלטפות אותי,
הן מצליפות בי,
הן חודרות לי עמוק לכל תא בגוף.
אני קוראת כל אות, נקודה וגם את מרווחי הנשימה שבנינו ובניהן
ואחרי שישקע רגש אחד והבנה נוספת, אני אקרא שוב וארגיש משהו אחר פתאום.
לפעמים אני מעבירה את עצמי סשן עם המילים שלך.
אני חובבת מילים באופן כללי,
כתובות וגם מדוברות.
איתך אני מעדיפה את שפת הגוף והמילים הם ה side dish.
רק שבימים אלו בהם אין אפשרות לשפת גוף.
המילים הופכות להיות שתי שפות :)).
בוקר של שתיקת האותיות
