בימים כאלה של שקט
ימים שבהם אני ללא נשימה
שוחה במים עמוקים
ללא חוף
אני חוזרת למילים שנאמרו
ממש לפני כמה ימים
לרגשות שנשפכו ממני
לאלה שאספת בנחישות ועדינות
לפני ימים ספורים
למילים שנכתבו לפני יומיים
חודש, חודשיים, ואפילו חצי שנה.
מנסה למצוא בהם את המילה
שכל כך חסרה לי היום
קוראת, מחייכת, מתרגשת
לוקחת נשימה עמוקה
מהתחושות שבמילים
אוויר שמאפשר לי להמשיך
ולשחות גם כשהחוף מטושטש לי
בעיניים
כי עמוק בראש אני יודעת
שהגלים שסוערים כרגע
ולא מאפשרים לי להגיע לחוף
ירגעו.
ואתה תשב שם מחייך, ידיים מושטות;
"המקום שלך אצלי מחכה לך" תגיד לי
כשאצטנף שם חסרת אוויר
ומותשת משמחה.
זה רק הצונאמי שבלב
שהפריע לי לראות.
הסעיר רגשות ובלבל מחשבות
"אני כאן, גם כשאני לא"
אני שומעת לחישות שלך
"רק להרגיש, לא לחשוב, לאהוב מבלי לדעת"
בכל פעם אתה מהדק אותך בי יותר ויותר
רק אהבה, ביטחון וטוב אתה נותן ואני מקבלת
נטעת עצמך בכולי ואני לך בגאווה ואהבה מתמסרת.
אז למה חרדת נטישה אותי לא נוטשת :)
אני לא סובלת אותי בימים שכאלה