הנה שוב מתפרץ לו געגוע עמוק
שורף כמו לבה רותחת
כל הגוף שלי מבעבע
והנזילוֹת מתחילות
בתחילה זה הלב
שמפעיל את משאבות הדם שלי ביתר שאת
ומאיץ אותם להגיע לנקודות החשק אצלי בגוף
לא משנה כמה חם ולח בחוץ
בתוכי אני נוזלת מלבה חמה ומתוקה של תשוקה.
הלחות הדביקה מזמן הפכה לרטיבות שמבקשת
החום המעיק שברחוב הופך למטף המלבה את יצרי
החיה והגורה שאני.
את יללות הצורך והערגה השקטות שיוצאות ממני
אפשר להריח באוויר שאינו זז לשום מקום.
רק כדי להרגיע מעט
אני מקשיבה לקולך המשועשע ממני
שוב ושוב
יודעת שגם, ואולי בעיקר כשאני ככה נזקקת
אתה מאד אוהב ומחוייך
כשאני מספרת לך אותי
לוחשת לך בקול שרק אתה שומע
(כי אין מצב שאני אשמע עצמי מדברת כך)
למה בדיוק עכשיו, אדון שלי, זקוק לי
בתיאורים שאתה כמעט יכול להרגיש
אני בנשיפה חמה ומהירה משמיעה קול
כמעט יציב ואומרת לך
איפה ואיך אתה, אדון שלי, צורך אותי וממני.
ולרגע קטנטנן ממש אני מרשה לעצמי לשכוח
שאני זו שמבקשת….