סקרנות מאוחרת

"עוד כשעה אני חוזר, חכי לי ככה, כמו שסידרתי לי אותך, לא שיש לך בררה אחרת" -
אתה צוחק ומביט בי כשידך על ידית הדלת.
המבט הזה שלך כאילו נועץ בחבל שקושר אותי אל העמוד הרחב, עוד מסמר, שיהיה הדוק יותר שאוכל לזוז עוד פחות.
שעה אח"כ אתה נכנס בדלת עם גב מאד זקוף ועיניים נוצצות ואפלות קצת ואני יודעת שהייתה לך פגישה מוצלחת.
כשאתה מתקרב ונעמד מולי הבליטה שגדלה מבעד המכנסיים שלך מספרת לי שהפגישה הייתה ניצחון מרגש שלך.
לא פעם חולפת בי המחשבה שהיחס שלך לעבודה שלך, לעיסוק שלך הוא כמו הייתה עוד נשלטת שלך, אולי קצת יותר סוררת, כזו שלא תמיד אומרת כן, או מתמסרת באופן מיידי וטוטאלי.
אתה מתקרב אלי, מגיש לי את הצוואר שלך שאתחפר בו קצת, "כלבה קטנה שלי, משמח אותי למצוא אותך בדיוק איך שהשארתי אותך." אוסף אחורה ולמעלה את היד הפנויה שלי שהשארת מחוץ לחבלים, וקושר גם אותה.
אתה מרים את השמלה הסגולה שלי, כורך אותה סביב צווארי ואת הקצה קושר לכתפיה שלה, זז מעט אחורה ועובר על גופי הערו באצבע אחת כשהעיניים שלך עוקבות אחריה, כאילו אתה מצייר עלי או אותי, במימדים שהיית רוצה :)...
המגע המרפרף שלך, שהתחיל בשפתיים שלי ויורד כלפי מטה, מדגדג אותי, מגביר את דפיקות הלב שלי, מאיץ את הנשימות שלי להילוך רביעי ולרטיבות להתחיל לזלוג החוצה ממני.
אתה מעביר את האצבע על הדגדגן המזדקר והסמוק שלי וממשיך לרטיבות שמתחילה לטפטף החוצה ודוחף אותה פנימה עם האצבע תוך שאת מצרף עוד שתי אצבעות "אני רק דואג שלא תאבדי נוזלים" אתה נועץ את עיניך בעיני.
אני מטה את האגן לכיוונך, מתרוממת על קצות הבהונות שלי, נפתחת, רוצה את כולך בתוכי. המבט שלך מורה לי לשחרר, להרפות להניח לך להגיע אלי בדיוק איך שאתה רוצה.
אני מיישרת את עצמי על העמוד, מזדקפת שעינה את הראש על הקיר הקר ועוצמת עיניים.
"תפקחי אותן" הקול שלך מתרומם קצת והאצבעות שלך מאוננות אותי במרץ, אני מרגישה את הנוזלים האגורים בתוכי עוד רגע נבקעים, ואז אתה עוצר. "תטעמי אותך,תטעמי כמה את יכולה להיות מתוקה כשאת רוצה" חצי חיוך מתיישב לך על השפתיים. אתה נותן לי ללקק לך את האצבעות כאילו היו ארטיק או גלידת טילון, אצבע אצבע נכנסת לי לעומק הגרון ואז אתה משאיר אותה צמודה לשפתיים שלי כדי שאלקק ואנקה אותה היטב, אני מרגישה הכי חתולה שיש ברגעים האלה, מלקקת את האצבעות שלך כאילו היו כיפת הזין שלך. ואני מרגישה איך כל הגוף שלי מתרגש רק מחכה שתמלא אותו בך.
אתה עדיין עם מכנסיים עלייך אתה נצמד אלי, "מה את רוצה?" אתה מחבק את העמוד סביבי ומתיר אותי כמעט ללא אוויר
"אותך, אדון שלי" אני מנסה לנשום, "אני כאן, תבקשי בדיוק מה שאת רוצה עכשיו" הפה שלך מילימטר מהפה שלי והעיניים שלך מחזיקות את שלי פקוחות.
אני מנסה להכניס אוויר לריאות ואתה מצמיד אותי בגופך צמוד יותר לעמוק שמאחורי "אני מחכה" השפתיים שלך זזות.
"תמלא אותי בך, אדון שלי, בבקשה" אני מצליחה להוציא קול קטוע.
"איך?" אתה מרחיק מעט את הבטן שלך משלי, "תזיין אותי, בבקשה, עם הזין שלך, אדון שלי." החיוך הנבוך שלי מטפס לי ללחיים ואתה עוצר אותו כשהפתיים והלשון שלך מזיינים לי את הפה.
אתה מתרחק, מסדר את החולצה שלך, מלטף קלות את הפס הבולט מבעד למכנסיים ומסדר אותו.
"כשאחזור." אתה מזדקף ושם את הטלפון שלך בכיס האחורי.
"רק חזרת, אתה שוב הולך?" הגרון שלי יבש פתאום בהבנה שאני נשארת עכשיו ככה רטובה, עירומה לחלוטין לעוד כשעה.
" כן, יש לי פגישה קצרצרה, כאן קרוב, גג ארבעים דקות ואני חוזר." אתה משחרר לי יד אחת ושם בה את כוס המים שלי.
"אני צריכה פיפי, אדון שלי." אני לוגמת מהמים ומניחה את הכוס על כיסא גבוה שהנחת קרוב אלי.
"כמה דחוף?" אתה מניח את הטלפון שלי על הכיסא שלידי.
"לא נורא." אני מציצה ורואה שיש לי ווטסאפ מבן זוגי.
"אז תתאפקי עד שאחזור." אני פוקחת זוג עיניים "אני לא בטוחה...."
"אני בטוח שתצליחי" אתה לא נותן לי לסיים את המשפט.
"אמרתי לו שיגיע כמה דקות לפני," אתה מסמן לי בראשו לטלפון שלי "תסמסי לו כשאצא, יש לו זמן למדוד."
הוא מתקרב אלי מגיש את המקום שלי בצוואר שלו לשפתיים שלי, שנצמדות ויונקות את הטעם שלו, תוך כדי אני נושמת עמוק את הריח שלו לתוכי.
הוא מניח את השפתיים שלו על שלי "מאד נעים לי שאת מחכה לי ככה," הוא מחייך "תשתדלי לא להרטיב את הרצפה מתחתייך." הוא אוסף את המפתחות ויוצא.

המשך אולי יבוא...
בוקר טוב אנשימים :))