סקרנות מאוחרת

בבקשה 😄 אדון שלי"

למה להקליד את המילים הללו כמעט ואין לי מבוכה או קושי? {היום אחרי הרבה מאד זמן שגם את זה היה לי מאתגר}
אפילו להקליט את עצמי, בד"כ עם חיוך נבוך שאפשר לשמוע, כבר בא לי בקלות יחסית ואפילו בהתרגשות.
אבל לבקש קבל עם ואדון, לא בלחש, לא עם צחוק או חיוך נבוך אלא לבקש בדיוק את מה ואיך שאני רוצה
בחמש מילים פשוטות, יוצא ממני בהתפתלות נבוכה ומחוייכת.
כמובן שבדכ זה לא כל מה שאני רוצה, או לא כל מה שאני מבקשת. :) לרוב בכתב\הקלדה.
מהפה יוצאים לי הרבה דברים אחרים, הקול אומר הרבה "כן אדון שלי" ובכלל שיחה,
אבל את זה שהוא מאד אוהב לשמוע ממני בקול רם צלול בטוח ולא נבוך, לא מצליח לי.

ואני כלכך רוצה, אפילו כל יום או שלוש פעמים בשבוע :))
עמוק בתוכי אין בי שום בושה או מבוכה

אז למה לעזאזל אני לא נשמעת לתוכי??

ערב טוב אנשימים
{בחיי שהתגעגעתי}