סקרנות מאוחרת

סוג של דיסונאנס שאני תמיד נזכרת בו בתקופות שכאלה.
ענין הכאב אצלי.
אני שונאת שכואב לי 👽🤭
אני בשניה הופכת להיות ילדה חסרת אונים, שלא יודעת מה לעשות עם עצמה.
מתוסכלת ומפחדת
הכאב משתק אותי, יותר נכון הפחד ממנו.
זה לא הכאב. זה ההשלכות שלו.
אני אפילו לא יודעת להסביר.
בין רגע אני הופכת להיות הכי חלשה, לא יודעת מה לעשות.
(זה רק כשמדובר בי)
לא משנה כל ההגיון בעולם אני מתקפלת, חוזרת להיות עוברה.
אולי כאבי הגוף כשמשהו מתקלקל, זה כמו להכאיב לעצמי ובזה אני ממש לא טובה.

ואז יש את הכאב שאני רוצה ומבקשת בקשר הזה שבנינו.

סף הכאב שלי גבוה, ולעתים אני זקוקה להעניק את הכאב שלי כדי להרגיש עוד יותר בעצמה את המקום שלי אצלו ועבורו.

מחשבות של שבת בבוקר
אחרי ערבלילה של כאב שיניים 😎