סקרנות מאוחרת

מלופפים זה בזו ובזה, על הספה.
אני מתמסרת, הפעם קצת אחרת.
מתמסרת לחוסר יכולת שלי להיות מי שאני רוצה להיות עבורו.
מי שאני בשבילו כבר מעל לשלוש שנים.
מתמסרת להקשבה שלו אותי,
את הגוף שמגיב, שרוצה כזה אבל מעט שונה
בימים השבירים שלפנינו.
אני לומדת על עצמי, עוד קצת. בימים הללו בצורה אחרת לגמרי.
במקום בו הוא יותר רואה אותי מאשר אני את עצמי.
אני רוצה להיות אני, הכלבה הקטנה, הנשלטת, השפחה. רוצה להעניק לו ולו 🙂 אותי במלואי לכל מה שהוא צריך ורוצה.
והוא בדרכו האיטית, השקטה והנחושה, מלקט תחושות, מילים ורגשות.
המגע מקבל גוון אחר. אני נמסה את תוך העָצמה הרכה של מפגשי הגוף שלנו.
מפגש שיש בו הרבה יותר כוח, ושליטה דווקא בגלל מה שאין.
מחבק ומביט בעיניים. אוחז ומקשיב לגוף שהופך להיות אחד עם ידיו. "אותך בכל מצב."
גם כשהמצב שונה מהרגיל.

תודה ❣❣😘
זה מאד לא מובן מאליו
גם לדונה פלור שאני 😋

בוקר טוב אנשימים
(אני במוד של תיאורי הלב ולא תיאורי הגוף, פחות פופולורי, אבל זה מה יש ☺)