אתה שולח הודעה רוצה שנגיע
הלב והמוח שלי דוהרים כאילו היו במירוץ.
והגוף???
הגוף מגיב בלי לשמוע או להקשיב אלי בכלל.
הכל נפער כאילו אני כבר על בירכיי מולך.
כאילו כבר זרועותיי מחבקות בחוזקה את ירכייך
ואצבעותיי מטפסות לפס הדק שמפריד בין הרגליים לישבן שלך.
צמודה ונושמת את המקום הזה שכה חיכיתי לו.
כשזה קורה
כשאתה מצמיד אותי אליך לפינה המיוחדת שלי אצלך על העור
נותן לי לנשום אותך עמוק לתוכי, את כל הזמן שלא ראיתי והרגשתי אותך.
אני מתחילה לנזול מבפנים.
שקט, לא ברור, כובל אותי אליך
מליון שאלות ומילים מתרוצצות בתוכי, והן נשארות בפנים ללא תסכול, מתוך הרגשת חופש מוזרה.
כל כולי שם בשבילך גם כשאני לא תמיד מבינה כמה אתה צריך או יותר נכון מה.
אני אוהבת שאתה משתמש בי.
אני אוהבת לתת לך אותי ללא מחשבה.
אני אוהבת להרגיש שאתה רוצה בי
אני אוהבת לאתגר את עצמי פיזית ומנטלית בשבילך.
אני אוהבת להפתיע את עצמי
ועוד יותר להפתיע אותו ואותך, אבל אתם לא אוהבים הפתעות :)
אני אוהבת לנסות להבין את הראש שלו מול הראש שלך
אני אוהבת כשהוא מחייך בגללך.
אני אוהבת.
בסופו של ענין זה הכל גם בשבילי נכון? :)
גיל ויין - צבעים (מארח את רון בוחניק)
"...היא רוצה את השקוף
לב פועם בגוף
ולשמוע את השקט..."