פוסט קצת עצוב מזהירה מראש.
הסיטואציה הזויה, בליל ההתקפה של אירן אני נוסעת עם אבא שוב לאשפוז באסף הרופא. כבר מתורגלים. חום עלה שוב והדלקת ריאות שלא עוזבת אותו. 9 בערב, מעט אנשים במיון, מפנים מי שאפשר למחלקות והשאר משחררים הבייתה. נשארים אחרונים כמעט 3 לפנות בוקר אני צמודה לחדשות כל הזמן. מפנים לפנימית ח כי היה מאושפז שם כבר שבוע לפני. אבא ישן כל הזמן ואני עם התקף חרדה קטן מכל המצב ההזוי. ציווה אותו למחלקה והנהג אמבולנס פנימי שהסיע אותנו אומר לי להזהר מדורבנים, לא ממש הבנתי וצחקתי איתו ואמרתי שהם יזהרו ממני.
מבצעים קבלה עם האחות והרופאה בשעת לילה מאוחרת ואני יוצאת לכיוון המיון לתפוס מונית. הליכה של כ 5-6 דקות. שונאת ללכת לבד בחושך אבל אין ממש ברירה. שטח בניה ומפתיע אותי דורבן, לא זכרתי שהם כאלו גדולים נראה לי גם הוא נבהל, חזרתי כמה מטרים אחורה ועד שהעזתי להמשיך לצעוד הוא כבר לא היה שם. אמרו לי לאחר מכן שטוב שהוא לא זרק עלי קוצים!
מגיעה למיון מנסה להזמין מונית ב gett אבל לפי המפה אני בנמל תעופה של בירות! הכל משובש...
השעה 4 בבוקר ואני חייבת להגיע הבייתה, 2 מוניות שעומדות שם מקבלות רק מזומן וכספומט לא עובד. עד שמנסה להתארגן עם מזומן עם אחת מפקידות הקבלה 2 המוניות נעלמות.
מנסה שוב את gett והסתדר, מזמינה מונית מחכה מעל חצי שעה ואיכשהו מגיעה בחמש בבוקר הבייתה.
אז הרפתקאה של לילה, קצת פחד אבל התגברתי.
אז אחרי אשפוז של שבועיים לצערי אבא נפטר הבוקר מסיבוך של דלקת ריאות. לא הספקתי לומר לו שלום אבל כן זוכרת את כל הרגעים הכיפים שחוויתי איתו וכן אמרתי לו שאוהבת אותו ושהיה אבא נפלא. ליטפתי לו את הלחי פעם אחרונה ואמרתי שלום.
אוהבת אותך אבא, שמחה שאתה לא סובל יותר ותשמור עלי מלמעלה 💜
