היה איתנו עוד מישהו בחדר. לוקח לי כמה שניות לעכל מה שאמר. מה? אתמול לא הייתי לבד בחדר בזמן הסשן. מישהו צפה בך כל הזמן. איך? למה? חוזרת לאתמול, קיבלתי את פניו על המיטה עירומה, שוכבת על הגב עם כיסוי עיניים ופה פתוח, מוכנה לקבל אותו ישר לפה שלי. לא זוכרת ששמעתי עוד צעדים או נשימות בחדר. הייתי שומעת, אבל מצד שני הייתי כל כך מרוכזת בו וקשובה לו שהכל התגמד מסביב. הוא היה עולמי באותם רגעים כל השאר פסק מלהיות חשוב. הסשן אתמול היה ללא מילים, גם הוא בקושי דיבר והזיז אותי בעיקר במכות קטנות של המקל ודחיפות עם היד שלו. המוזיקה שהתנגנה ברקע רק עיצבנה אותי (לא שומעים יותר וגנר בסשנים אדוני!!) גרמה לי לחוסר שקט. מוזיקה קלסית באופן די עקרוני מעצבנת אותי. אז היה איתנו מישהו כל הזמן? כן הוא עונה לי. אתה בטוח? הוא צוחק, כן אני בטוח. צפו בנו ולא הייתי מודעת לזה, מה זה עושה לי? צמרמורת קודם כל, אם הייתי יודעת זה היה משנה? כן, הייתי יותר מודעת לעצמי ואולי עוצרת את עצמי במקום להרגיש חופשיה ומשוחררת כמו תמיד. אז עדיף לא לדעת? בהחלט... עדיין משחזרת את הקולות ששמעתי, התנשמויות שלי ושלו, ציפורים בחוץ, החתולים שלי, המיטה שחרקה באמצע. לא, לא זוכרת עוד נשימות של בן אדם שלישי, לא הגיוני. הוא גם צילם תמונות הוא מוסיף, מה? תראה לי. שולח לי מלא תמונות. שמה לב שכולן מאותה זוית והקצה של השידה שלי מופיע בכולן. אדוני, לא היה איתנו אף אחד בחדר נכון? לא היה הוא אומר. אני חושבת לעצמי שהוא הצליח לעבוד עלי לכמה דקות וגרם לי לחשוב. תודה אדוני שלא משעמם לי איתך לשנייה.
מאחלת לכולכם סופ״ש מדהים... שלי בטוח יהיה מדהים לאור מה שצפוי מחר (סשן מיוחד עם אורח נשלט) ומסיבה היום בערב... מאושרת :)