יש לך דקה לצאת מהעבודה. תורידי את החזייה לפני שאת יוצאת. אני אחכה לך באוטו למטה. 45 דקות לפני שצריכה לצאת הבייתה, מופיע לי הסמס בטלפון. זזה באי נוחות בכסא שלי, מרגישה כבר את ההצלפות שיגיעו עוד מעט. חושבת על איך אלך פה במשרד בלי חזייה, אין הרבה ללכת, אבל המבוכה, הרי כולם יוכלו לראות ואני ארגיש שהעיניים שלהם תקועות לי בחזה ובפטמות שבטוח יעמדו לי... אוף!
השעון מתקתק והפרפרים בבטן עושים לי בלגן. פתאום נזכרת שיש שירותים בכניסה לבנין וכבר הכל נראה יותר קל. אני אצא כמה דקות לפני ואוריד בזריזות את החזייה שם. חוץ מזה אתה גם ביקשת תמונה כדי לדעת איך אני לבושה. ניגשתי לשירותים צילמתי ושלחתי לך. שאלת אם לחולצה יש כפתורים וציינתי שאין. הזמן פתאום רץ לו ובחמישה לשלוש כבר הייתי מוכנה. החזייה הוסרה במהירות ושמתי אותה בתיק. נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת של השירותים. החזקתי את החזה והתיק צמוד עם הידיים, מנסה להסתיר. החזה כבד ומתנדנד מצד לצד. אין הרבה אנשים ברחבה. רואה אותך מחכה באוטו וכמעט רצה את המטרים האחרונים. נכנסת לאוטו ואתה שואל למה הסתרתי את החזה? מתוך מבוכה אני עונה. חוגרת חגורה ואנחנו יוצאים. מספרת לך שהורדתי את החזייה בשירותים למטה, לא כמו שביקשת. מגיע לך עונש? אתה שואל. זה אתה תחליט אני עונה, תבקשי שאעניש אותך אתה אומר. אני מבקשת שתעניש אותי בבקשה. אתה לא מגיב.
אתה שולח יד וצובט את הפטמה השמאלית שקרובה אליך. מדברים על כל מיני דברים בדרך ואתה מדובב אותי לספר לך על הרצונות והפנטזיות שלי. אתה מסביר שאתה גורם לי להשתחרר. מסמיקה אבל ממשיכה לדבר. אתה מבקש שכל פעם שתקיש באצבעות אני אומר: אני רוצה ללקק את השפיך שלך ואפתח פה. זה מצחיק אותי ואני פחות נבוכה קצת. מקיש באצבעות מדי פעם תוך כדי שאני מדברת ואני מחייכת ואומרת: אם תקיש לידי בלילה אני גם אדקלם לך את המשפט. אתה חודר לי לראש ועושה מה שאתה רוצה איתי. מרגישה את הניסיון שלך בשליטה. שמה את עצמי בידיך ובוטחת בך.
