אתה מנחה אותי. אתה רוצה להוכיח לי שאני מסוגלת לעשות דברים, לא לוותר לעצמי. להוכיח לעצמי ולאחרים שאני יכולה ושווה. אתה נכנס לי מתחת לעור ובוחן במיקרוסקופ. מבין יותר טוב ממני איך לשבור אותי ולטלטל אותי מהיסוד.
יורדת למטה לחכות לך שמלה לגופי ותו לא. זו בקשתך. רואה אותך ממול מחכה לי. אתה מגיע אלי וחופן שד. נותן נשיקה. אתה פה בשבילי. עולים למעלה ואז מגיעה הפקודה על ארבע. מצייתת ויורדת על ארבע וזוחלת פנימה לבית שלי, למבצר שלי.
רק עכשיו הוא כבר לא שלי. אתה מבקש שאביא כיסוי עיניים ואת הקיין מהחדר אבל בריצה. השמלה כבר לא עלי ואני רצה ומדשדשת עם הכפכפי אצבע שלי. חוזרת עם שני הפריטים ואתה מכסה את עיניי. מבקש שאושיט את ידי קדימה ואוזק עם אזיקון. מכניס את הידיים שלי בגובה המרפקים מתחת לחזה ואוזק עם אזיקון שני מעל המרפקים. אומר לי להתחיל להסתובב במקום. אתה מדבר ואני שותקת כי סגרת לי את הפה עם אטב. מנחית עלי הצלפות לא בכל סיבוב אמנם, וגם ספנקים עם המברשת שיער שלי. לא יודעת מה יגיע ומפחדת מהמכה הבאה. את תאמיני בעצמך, את יכולה ואת מסוגלת. את לא תוותרי לעצמך... דמעות בעיניים, מסתובבת לאט אבל הראש מתחיל להסתחרר. לאחר כמה הצלפות כואבות במיוחד האטב קופץ לי מהפה ואני אומרת שמסוחררת. אתה גוזר בזריזות את האזיקונים ומוריד לי את כיסוי העיניים. מחבק אליך קרוב ומבקש שאנשום עמוק. נרגעת, ושומעת את פעימות לבך. מנשק וטועמת את טעם המסטיק לימון שבפיך. שואל איך אני מרגישה... אומרת שמוזר. זה היה עונש? שואלת. אתה מסביר שלא, זו הייתה הרצאה עם אביזרים להמחשה. אתה שואל אם זה הרגיש לי כאילו שאבא שלי נוזף בי ומציינת שלא.
החוויה זורקת אותי לרצפה ומרגישה מעוכה. מפה אפשר רק להתרומם. אתה לוקח אותי למישורים אחרים של חשיבה והטלטולים בדרך קשים. אתה מערבל אותי בבלנדר ומוציא לי את המיץ. לא קל לצעוד בדרך הזו של להתמודד עם הפחדים שלנו אך אין ברירה.
המשך שבוע מקסים לכולם, אוטוטו סופ"ש :)