לפני 10 שנים. 6 ביוני 2014 בשעה 19:26
לוקח זמן ללמוד להכיר ולדעת מהם הדברים הקטנים שעושים לך את זה. איך לתת לך יותר והכי טוב. איך לא לזוז בזמן שאתה מצליף ושורף והיד מתה לזוז לשם ולעצור אותך. לפעמים לא מצליחה לעצור אותה והיא זזה ואז אומרת לעצמי שאולי היה עדיף להיות קשורה. אתה סוטר לי פעם ועוד פעם והראש זז הצידה כדי לא לקבל את הסטירה הבאה, אבל היא מגיעה בכל אופן.
לוקח זמן להיות אמיצה ולבקש ממך שתירק עלי כי אני רוצה ולא רק כדי לרצות אותך. מקבלת את היריקה שלך ומלקקת עם הלשון וזה כבר לא קשה לי כמו שהיה בהתחלה. הסטירות לעומת זאת קשות עדיין והדמעות מגיעות מהר. הן זולגות מעצמן ואתה מרגיע.
לוקח זמן להכיר כל חלק בגופך ולהוקיר אותו. אתה מורה לי עם היד או עם מבט לאן לגשת ואני מצייתת.
לוקח זמן להכיל את כולך ואתה כבר שם.
