לפני 10 שנים. 15 ביוני 2014 בשעה 6:10
הסכין חותכת את החבלים. מרגישה כל אבר שיוצא לחופשי ומרגישה הקלה. זהו.
הסכין ממשיכה ומקשטת אותי בחתכים, חלקם שטחיים וחלקם עמוקים.
מתחילה לדמם, החולצה נספגת ואז טיפות הדם זולגות לרצפה.
הדם אדום ובוהק, גולש וזורם, חלק ממני שמשתחרר.
מעמיקה וחודרת עם הסכין ומגיעה ללב.
מסובבת אותו כדי שיכאב יותר.
הלב פועם, פעימה אחת לי ועוד אחת נותרת מיותמת.
דומם, שלו, לא עוד.
מתנקה מהכל
הסכין וירטואלית
השחרור אמיתי