לפני 10 שנים. 9 ביולי 2014 בשעה 9:44
שומעת את הנשימות הרגועות שלו לידי. הבן שלי נרדם בעשרים לאחת עשרה אחרי שחווינו 3 אזעקות. הוא חזק ולא נראה שפוחד אבל כשיצאתי מהחדר שאל כל פעם לאן אני הולכת. פעם ראשונה להתקלח ושנייה לצחצח שיניים. פעולות רגילות שביום יום לא מזיזות לו. בזמן שהתקלחתי הוא היה אחראי לומר לי אם יש אזעקה. קיוויתי שלא תהיה כי זה לא נעים לצאת מהר מהמקלחת לחדר מדרגות. אין לנו ממ"ד כי זה בית ישן. לא הייתה אזעקה ולא נהניתי מהמקלחת כמו תמיד. מלחיץ.
באזעקה הרביעית לא הערתי אותו. אמרתי לעצמי שסומכת על הכיפת ברזל ואם יקרה משהו אז אנחנו ביחד. שקשקתי בפנים וכלפי חוץ הייתי רגועה בשבילו. הייתי צריכה חיבוק עוטף ומחזק, עדיין צריכה.
האזעקות בבוקר תפסו אותי באוטובוס בדרך לעבודה והנהג אוטובוס אפילו לא עצר.
שיהיה שקט אין לי בקשות מעבר לזה
