משקפיים סגולים

יושבת בתור בעירייה. אני מספר 87. כרגע מטפלים ב 64. נושמת נשימה עמוקה ומחייכת לעצמי. רק לפני שעתיים הייתי תחת ידיך מאסטר. אחרי כל כך הרבה זמן וציפייה הגענו לסשן. שאלת אותי בסוף אם נהניתי, ראית את החיוך על פני ונראה לי שהבנת. הדאגה היחידה שלי הייתה מה יקרה אם תהיה אזעקה באמצע. אבל לא הייתה. הייתי שלך לגמרי. יש לי עוד מה ללמוד ומחכה שתתן לי עוד. אתה יודע מה אני רוצה אבל אמרת שצריכה להיות ראויה. נתת לי טעימות של מה שמצפה לנו. 

בנית מעין קערית ממקלות כביסה מסביב לפטמה שלי ובסוף שמת שם קוביית קרח, מקורי. מצטערת שלא ביקשתי ממך לצלם. היית מרוצה מהציוד שהכנתי עבורך ואני שמחה שזכרתי כמעט הכל. מאוד התרגשתי לקראת הסשן. 

הכנתי לך גם את הקולר והרצועה לשימוש על הכלבה שלך. איך אני נכנסת ישר לתפקיד שלי בלי שום היסוס. זו אני,  האמיתית,  לא צריכה להעמיד פנים. אני פשוט שם וזה עושה לי טוב. מרגישה את הצורך לא לחשוב. חלק מהזמן גם עצמתי עיניים, רק הקול שלך מנחה אותי, מצייתת. 

שאלת אותי אם אני מפחדת מהשעווה? לא מפחדת ורוצה עוד. הסתכלתי על הלהבה שרטטה מול העיניים שלי. ככה אני רוטטת עם המגע שלך, לא חושבת רק מרגישה. 

דאגת לי וניגבת לי את הפנים אחרי כל המים שנזלו מהשלגון. היית קשוב אלי לכל אורך הסשן. השארת אותי מסופקת ועם רצון לעוד. 

תודה מאסטר

בזמן כתיבת הפוסט התור בעירייה התקדם ל 71. דרך נפלאה להעביר את הזמן הפנוי ביום החופשי שלי. 

שיהיה לכולנו שבוע שקט ורגוע