כבר שנתיים אני הולכת למסיבות של שנות ה 80, מצאתי DJ מדהים ואני מלווה אותו כמעט לכל המסיבות. בחודש האחרון לא ממש יצא לי לצאת, חוץ מפעם אחת לדאנג'ן, גם כי ביטלו מסיבות בגלל המצב הבטחוני וגם בגלל משמרות דפוקות בעבודה. הייתה חסרה לי מאוד המוזיקה והשחרור על הרחבה.
אתמול הלכתי ישר אחרי משמרת למסיבה. עדיין מסופקת מהאורגייה המדהימה והמחשבות מסתובבות להן בראש. הרגשתי שונה על הרחבה הפעם. יותר משוחררת וחופשיה. בדרך כלל אני מאוד שמה לב למי שלידי ולאיך אני זזה. הפעם זה הרגיש לי שונה והיום גם הבנתי למה. עברתי תהליך של התערטלות פיזית ונפשית בשבועות האחרונים. להוריד בגדים ולהחשף בפני שולט חדש זה תהליך לא קל עבורי. אבל עברתי אותו כמה פעמים עכשיו וזה יותר קל כל פעם. רקדתי את עצמי ועם עצמי והרגשתי הכי נפלא שיכול להיות. פריקת אנרגיות ואקסטזה עצמית. בסים וויברציות בגוף והקצב... שרה את השירים מכל הלב ורוקדת ורוקדת. אחרי בערך 3 שעות נגמרה לי האנרגיה בבת אחת. התיישבתי לי בצד עם חיוך גדול והמשכתי להנות מהמוזיקה. החברים שהיו איתי רצו להמשיך לעוד מקום אבל ויתרתי וחזרתי עם חברה הבייתה. בשלוש וחצי הנחתי את גופי הדואב והעייף במיטה ונרדמתי עד שעות הבוקר המאוחרות.
אין כמו המסיבות האלו כדי לשפר את מצב הרוח. עוד שבועיים עוד מסיבה.
מעניין מה מחכה לי השבוע?