בדרך לעבודה. הידית של המושב באוטובוס מזכירה לי את הכאב של אתמול. נלחצת לי בדיוק על אחד הסימנים שהשארת עלי.
לכף עץ יש ידית ארוכה ואתה בדקת את שני הצדדים על חלקים שונים בגוף ומה האפקט של הכאב. בקשת שאתאר מה מרגישה. תארתי, אני עדיין מרגישה ושומעת את כף העץ. באמצע הסשן גם אמרתי לך שמתחילה לשנוא אותה. אין לי יחסי חיבה איתה יותר. שתחזור למגירה במטבח.
לא הייתי קשורה אבל ביקשת שלא אסגור רגליים כשהספנקת ישירות על הכוס. נראה לי שבנסיון השלישי או הרביעי נשארה רק עווית וקפיצה קטנה. אני עדיין לומדת לא לזוז יותר מדי כשאתה מבקש. אתה סובלני איתי.
יושבת על הקצה של המיטה ידיים מאחורי הגב והחזה שלי עובר ניסויים. ידית או הצד של הכף, מה כואב יותר? עדיין מתלבטת. אתה מצלם אותי ומתעד.
לא כיסית לי את העיניים הפעם ואני מביטה בך מבעד לצעיף של כאב שמטשטש אותי. נושמת נשימות גדולות ומחכה להצלפה הבאה. מנסה לא לברוח אחורה אבל מרגישה כמו במשחק של חתול ועכבר. אתה צד אותי כל פעם מחדש ואני חוזרת לעוד סיבוב. מתמסרת, מתמכרת, מתמסטלת מהתחושה של להיות תחת ידיך. זה חזק ממני.
אני בוחרת בצד של הכף שבו אתה תבחר. הבחירה שלך ורק שלך.