לפני 10 שנים. 14 באוקטובר 2014 בשעה 19:25
את אלה שניצלו אותי בהתחלה הדחקתי. באמת. מדובר על לפני 9 חודשים בלבד, לא זוכרת את שמותיהם וגם לא רוצה לזכור את מה שעשו לי.
את אלה שלימדו אותי וחיזקו, זוכרת אחד אחד. את הקול המגע הטעם והמבט. הם הרימו אותי לגבהים חדשים ובזכותם ממשיכה בדרכי.
הבטחון עדיין לפעמים מתערער אבל יודעת שבקלות ארים את עצמי אם צריך. לא נותנת לנצל אותי שוב, לא מצפה לצעדים גדולים אלא רק לקטנים. פסיעות איטיות אבל לא מהססת יותר. מתחילה שוב. מתרגשת. רוצה להיות מאושרת.
בהצלחה לי.
וכן זה ההוא שנתן לי רעיונות לפנטזיות חדשות :)
