לפני 9 שנים. 5 בינואר 2015 בשעה 9:13
מדמיינת את עצמי פרושה, פשוקה, מוכנה לניתוח.
קשורה.
המילים באות וחודרות מתחת לעור.
הן לא קלות. חותכות כמו סכין ופוצעות.
אני בידיו והוא מוביל.
הוא נכנס עמוק מתחת לשכבות.
חומות ההגנה שלי נופלות אחת אחת.
לא מוותר לי.
הדמעות זולגות והוא מנגב.
חופר ומציק.
מנסה בשארית הכוח להתנגד.
אולי לא רוצה להתנגד.
מתמסרת.