אתה קושר את ידיי בחבל ומושך אותי אחריך. הכל חשוך מסביב ואני כמעט ונופלת כמה פעמים. אני לבושה רק בשמלה פשוטה ומתחתיה עירומה. מגיעים לבקתה שמוארת בלפיד קטן בחוץ. אתה מסיט את הבד שמהווה את הדלת ואני נכנסת אחריך. בפנים חשוך לגמרי ואני נתקלת בך. אתה תופס את שערי ומצמיד אותי לגופך, שפתיך לשפתיי ונושק לי עמוקות, נושך לי את השפה התחתונה ואני מרגישה את הכאב יורד למטה ואת הרטיבות בין רגליי. אתה עוזב אותי ואני מרגישה את החום של הבקתה אופף אותי. אתה משחרר את ידיי ופושט מעלי את השמלה ודוחף אותי כמעט בפראות למטה על ברכיי. הרצפה מכוסה בשטיח רך למגע. אני מסתכלת סביבי איך הכל חשוך מדי וזה מרגיש כאילו שעיניי מכוסות. מרגישה את נוכחותך לידי, אתה כורע לידי ומרגישה את הבל פיך על צווארי, מלקק את הפטמה שלי ויונק אותה פנימה. מלקק ונושך קלות. ידך תופסת את הפטמה השניה ואתה מתחיל לצבוט ולהפעיל לחץ, באותו זמן נשיכה חזקה יותר בפטמה שבפיך. אני גונחת ונהנית מהכאב. האדים אופפים אותנו ואני מזיעה וחלקלקה.
וזה הרגע בדיוק שבו אני מתעוררת מהזיית החום שלי. 39 מעלות חום מתחת לפוך, לוקחת אדוויל ומתחילה להזיע. הגבר המסתורי שלי מופיע ונעלם. מענה ומענג, מכאיב ומלטף ונעלם. הסדין מכאיב לי, השיער על הראש כואב לי, סיוט. אין לי קול והשיעול הולך ומתחזק. וירוס הרופאה אמרה וזהו. גבר מסתורי אל תלך. החום יורד, הקול עדיין לא חזר, עוד קצת מנוחה ואוכל לחזור לשגרה. וירוס גועלי ההזייה לא.
כל הנושא האינדיאני הזכיר לי שיר שאוהבת. האגדה על אוצ'יגהס. אתרגם בתרגום חופשי את המילים.
בזמן האגדות העתיקות
לפני שהאדם הלבן הגיע
חיה צעירה יתומה
יום אחד אש בהירה מדי
והרוח שנשבה מהגדה
גנבה את יופייה האלוהי
צעקתה הדהדה במישור
האדמה והרוח עוד זוכרים
את אומץ ליבה ואת כאבה
קראו לה אווו אוצ'יגהס
אווו אוצ'יגהס
באחד מהכפרים השכנים
חי נסיך קוסם
שהבטיח הבטחה בלתי אפשרית
הוא יתעלם מחייו ומההיסטוריה שלו
לזו שתוכל לראותו
הוא שנודע כבילתי נראה
כל בנות הכפר
ראו אותו שם כתעתוע
והיחידה שראתה את פניו
הייתה אווו אוצ'יגהס
אווו אוצ'יגהס
בזמן האגדות העתיקות
לפני שהאדם הלבן הגיע
חייתה נערה יתומה אינדיאנית
