לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 9:23
אני שם והלב לא.
מחפשת את הצלב ולא רואה אותו. המוזיקה עוטפת אותי ואני ממלמלת את המילים. הקול הצרוד שלי רוטט בגרון ביחד עם הבסים. הכוס רטוב, אני לבושה יותר מדי. האנשים מסביבי מתנהגים בצורה יפה מדי, רק רוקדים. תורידו את הבגדים ותתחילו לסשן אני צועקת בלב. איפה הרעש של ההצלפות והריח המחרמן, איפה כל הסשנים המדהימים מסביבי והקשירות? אני פה אבל מדמיינת אותי שם מרימה שמלה למעלה ומוצלפת, מואדמת, ספנקים ומשיכה חזקה בשיער. ממשיכה לרקוד ועוצמת עיניים. זה לא היום, הפעם רק תרקדי עם עצמך. מתנחמת במוזיקה האהובה עלי. משום מה המסיבה הונילית כבר לא כל כך קוסמת לי. רוצה יותר, רגילה ליותר, הראש לא שם והלב כואב על אבדן שכזה. נגמרה תקופה והמשכתי הלאה. אז מתי הסשן הבא?
