לפעמים אני מכניסה את עצמי ללולאה של פחד. מפחדת מהעוצמות של הרגשות שכלואים בי, מפחדת לשחרר אותם. את השליטה למדתי לשחרר אבל את הרגשות עדיין שומרת לעצמי. אז אולי נראה שאני שטחית ולא רגישה אך מתחת לפני השטח אני גועשת ורועשת. כמו הר געש שתכף יתפוצץ ונהר של לבה אדומה ושורפת יגלוש במדרון למטה.
עדיין לא חשפתי בפניך את כולי, עדיין לא התערטלתי מולך במלואי, עדיין לא ראית את כל גופי, עדיין לא נכנסת ממש לתוך ראשי. רוצה שתחשוף אותי לאט לאט טפח טפח, תרים לי את החצאית ותסמן אותי עם כף ידך בחדר הפרטי, תצליף בי מול קהל או כששנינו לבד, תשאיר עלי סימן מיוחד רק שלך. תחשוף את שדיי בזמן הנסיעה רק למבטך ותצבוט בפטמתי בעודך אומר לי להיות בשקט. תתן לי משימות שיוציאו אותי משלוותי ותיתן לי את ידך ללקק טיפת סויה כי זהו רצונך. תנסה לסחוט ממני רגש ולהזיל דמעה מעיניי כדי שארגיש אותך. תזיין אותי חזק כדי שתוכל להחזיק אותי בזמן שאני אתפרק מולך. תכבול אותי אל העצמה שלך כדי שאני אוכל להתחבר לשלי, לפעמים אני אצליח ולפעמים אכשל כי אני עדיין לומדת איך זה לשחרר. תגרום לי להסמיק ותביך אותי, תגרום לי להיות חמה וחרמנית. תדחוף אצבעות לכוס שלי כדי להרגיש כמה אני רטובה בשבילך ואז תתן לי ללקק אותן ולהריח את עצמי. תכסה את עיניי ואז אנסה לנחש מה הצעד הבא שלך.
אז הכל מתערבב פה, פנטזיות ודברים מעטים שכבר קרו, מין מציאות דמיונית או דמיון מציאותי. מרגישה הכל.
עדיין מצפה לראות למה תשמש הגומיה.