יושבים על הספסל בגינה הציבורית. לוגמים בירה קרירה ומדברים. פתאום אני רואה משהו זז מאחורינו בצמחיה. מסתובבת ובמבט ראשון חושבת שזה חתול. במבט שני רואה זנב נפוח ואוזניים ואף של שועל. הוא מסתכל עלי לשנייה וממשיך ללכת. אומרת לך שתסתכל מהר ואתה גם מספיק לראות אותו. שנינו משועשעים מהעניין.
השיחה קולחת לה, הראש שלי קצת מסוחרר מהבירה, כרגיל בירת דובדבנים האהובה עלי. אני נרגעת לגמרי והמבוכה הראשונית עברה לה. אחרי כמעט שעה של שיחה כיפית אנחנו הולכים קצת לעבר החורשה הקטנה ואני אומרת לך שהאדמה זזה לי. אתה מחזיק אותי ותומך כדי שלא אפול. אני מרגישה בטוחה איתך בגלל השילוב של הקול שלך והיד התומכת שלך. אתה מחבק אותי באמצע החורשה, אמרת שיש עוד אנשים בגינה ואפילו לא שמתי לב ולכן נכנסנו לחורשה.
ממשיכים לדבר עם הפה והלשון, אצבעות חוקרות וחודרות. שנינו מתנשמים אחד לפה של השני בתאווה. גיליתי שהאוזן שלי היא איזור מאוד ארוגני והליקוקים שלך כמעט מביאים אותי לגמירה, אני על הסף. נראה לי שצריך לחקור את הנושא לעומק ולראות אם אצליח לגמור מזה.
אז כמו שאמרת שועל קרבות ותיק ואני מחכה כבר להתקפה הבאה שלך.