לפני 8 שנים. 11 ביולי 2016 בשעה 18:01
הצעצועים מונחים מיותמים במגירה.
מונחת לי בין האבנים ומאמינה בפיות.
אין קשר בין הזמן של הבועה שלי לבין העולם שסובב אותי.
אני רוצה לראות לנסות לשמוע לחוש לטעום לצעוק ולשתוק.
החבל נזרק אלי עלי ואין לי כוח להושיט יד. עזרה.
האף בתוך הספר הסגול כי רק ככה מסוגלת כרגע.
אולי הזמן יפסיק לתעתע בי.