מתה לצאת לחל"ת אבל מצד שני חייבת להמשיך לעבוד בשביל להעסיק את עצמי וגם בשביל המשכורת כמובן. ההורים סגורים בדירה שלהם בדיור מוגן, הילד כל היום על המחשב ואני מאלתרת מסיכה כדי לצאת החוצה ולנסוע כל יום הלוך וחזור באוטובוס. הכל מרגיש לי סוריאליסטי ומרגישה כמו בסרט. אולי תכף אתעורר והכל יתברר כחלום?
הרעב אוכל אותי מבפנים כל הזמן מחפשת משהו לנשנש, משתדלת לאכול ארוחות מסודרות ולא לאכול יותר מדי עוגיות של מילקה.
עם כל הדאגות להורים ולמה שקורה עברתי שני התקפי חרדה. מנסה לחשוב חיובי, רוב הזמן זה מצליח אבל בלילה מתעוררת עם לחץ בחזה ודפיקות לב.
ובתוך כל זה מה שאולי מחזיק אותי קצת זה הקריאה. קוראת בכל רגע פנוי וגם באמצע הלילה כשמתעוררת הקריאה מרגיעה אותי. הבריחה הזו מצילה אותי לפעמים. לא נותנת לעצמי לשקוע עמוק מדי, החתולים גם עוזרים לשפר קצת את מצב הרוח.
הולכת לחפש לי משהו לנשנש. אולי הסופ"ש הזה יקרה משהו מעניין?