ואני כבר חשבתי שהרוב ברור
אבל כל הרצונות שהכרתי נמוגים למבט עיניה המחייכות
ובתור אדם מבוגר שמתמודד עם משאות החיים ועם המשקל הרב של ההישרדות היומיומית
ברגע אחד להבין שהכל נעלם והמשקל הזה הוסר מכתפיי במגע ידייה העדינות
זה כל כך לא מובן ומורכב
אני עובד כי צריך ולא כי אני רוצה ולמרות שזו העבודה הכי טובה שהייתה לי בחיי
והיא מעניקה לי סיפוק והנאה
עדיין זה משקל שהייתי שמח להיפטר ממנו
תמיד חלמתי לעזוב את העולם החומרני הזה ולעבור למקום שאין חובות שהן לא באחריותי
לגור בביקתה קטנה בלב השממה
לעבוד בשיפור חיי, בחימום הבית הקר, בהאכלת משפחתי הקטנה כשתבוא
לפנק ולאהוב לספק ולקיים
להיות אחראי לגורלי
אבל זה עדיין רחוק
משאלת הלב הזו רחוקה וקשה להשגה
או שבעצם קלה ופשוט דורשת אומץ ותעוזה
התמונה החלומית הזו השתנתה לא פעם
ורק כי הדמות שניצבת לצידי במסע הזה התחלפה
ותמיד היא הייתה מטושטשת ולא ברורה
ועכשיו היא ברורה יותר מתמיד
כי אני ברור לעצמי יותר מתמיד
אבל תמיד יהיו שאלות חדשות שזקוקות למענה
דברים חדשים שלא ברורים כמו האם זו היא שתעמוד לצידי
וככל שהביקורתיות שלי בוחנת אותך גם כשאת איתי וגם בחסרונך
התמונה מתבהרת ומובנת
ואת מתבהרת ומובנת לי
ובנתיים עיניי רואות בך דבר חדש שלא ציפיתי לראות
מושלמות שלא הכרתי, השלמה ואיזון
את החום שבמגע מסלק את הקור מעורי
את הקור שבליטוף מרגיע את גופי
את האור שמעורר אותי בכל בוקר מחדש
את השלווה שמעניקה לי שינה ארוכה ועמוקה בלילות הרועשים
ושנינו יודעים זאת אך מפחדים לקוות יותר מידיי
מפחדים להתאכזב מהציפיות הגדולות שאנחנו רואים אחד בשניה
וככל.....
בן זונה העורך הזה מחק את ההמשך
עכשיו לך תשחזר
קיצורו זה היה משו כמו...
תעזבו נעשה מחדש אחכ