אני כותב על עצמי
בלי הכללות על אף אחד אחר
ככל שעוברות השנים מתאספים להם בתוכי סודות
כל מיני דברים קטנים שהופכים אותי להיות מי שאני שלא נראים לעין
חלק מהסודות האלו הן צלקות ישנות מחוויות כאלו ואחרות
חלקן סטיות סודיות שגם בעולם הסוטה יחסית שלנו קשה לחשוף
חלק זה חששות ופחדים מוזרים שעוצרים מבעדי להתנהג כמו שהייתי רוצה להתנהג
ולרוב אלו דפיקיות, התנהגיות והרגלים שאני בעצמי לא אוהב ולא רוצה לחיות איתן
וזו מלחמה מתמדת לעמוד יום יום מול כל הסודות הללו, חלקם חשופים יותר חלקן כמוסים
ולהילחם בהם בכדי שלא יהרסו את האדם שאני רוצה להיות
אבל לאחרונה אני רואה שגם כשהדברים הללו יוצאים הם מתקבלים על ידך ואפילו מחמאים לי
את כותבת עליי, על האדם שאת רואה בי
על הדברים שאת סופגת ממני
על חיזוקים ותמיכה, על מקום של שלווה שאני מעניק לך
על חום ואהבה, על דביקות שאליה את לא רגילה
ואני, עומד מול הטקסט שלך ומנסה בן השורות להבין האם האדם הזה שאת כותבת עליו הוא באמת אני
ואני מחפש להכל הצדקה בפועל, לכל מילה שאת כותבת עליי אני מחפש ראיה מוחשית
ואני מבין שגם לך קשה לקבל את כל מה שאני רואה בך כברור מאליו
את כל המדהימות הממת שבך שאני רואה בכל חלק בך
ותאמיני לי שאני מבין כי גם אני כזה
אדם שלא מקבל מחמאות כי הוא לא רגיל אליהן
ואני חושב על זה הרבה, בעיקר כשאת רחוקה
כי כשאנחנו יחד אני שוקע בעולם שלנו שמשכיח הכל
והוא מלא בהנאה ואהבה, בשקט, באושר ושלווה ככה שאין מקום לספקות
אבל לפעמים אנחנו טיפה רחוקים, ובטיפה הזו אני מוצא את עצמי מהרהר במהות שלי
במי שאני איתך ובלעדייך והאם אני טוב לך כמו שאני רוצה להיות
ויש הרבה קטגוריות לבחון את האמת שלך, האמת הזו שקשה לי לקבל
את כותבת על מגע - מגע
בזה אני יודע שיש לי ראיות
כשאנחנו יחד, לבד והגוף שלך צועק אליי
והידיים שלי צועקות עליי לגעת,
ללטף כי ככה זה תמיד מתחיל
עוד ועוד, ואז זה מתחזק, הצורך במגע, הכמיהה הזו
אני עובר באצבעותי על כל מילימטר שלך
חורש את הגוף שלך שיפרח
ומושך, ונועץ, ושורט, מסמן את הטריטוריה שלי בך
וכשהסימנים האדומים של הידיים שלי מתחילים להופיע על הגוף הצחור שלך אני מתעורר ומבין
זה לא חלום, המגע הזה שלנו, שלי בך, ושלך בי, זה אני יודע שהוא אמיתי ונכון
וכל הסימנים וכאבים שלי ושלך שנשארים על הגופות שלנו משמשים כראיה שיש ולא חסר מגע
אור - את כותבת שאני מאיר את דרכך
אני? זה שתמיד צעד באפלה, זה שלא הכיר את עצמו עד לאחרונה
זה שהאפלה שבדרכו כבר והחלה מפחידה
אני מפחד ליפול, מפחד לכאוב שוב כי כבר כאבתי המון
אני מפחד למצוא דברים שאני לא רוצה לדעת על עצמי
וכל הזמן מתגלים עוד דברים שצריך ללמוד אותם להבין אותם ולקבל או לשנות
אבל אני חייב להמשיך לצעוד, בנחישות, לכיוון המטרות שקבעתי
לכיוון אושר שאני רוצה להיות בתוכו
אבל יותר מכל אני מפחד להכאיב לך, נפשית לא פיזית
את נחשפת מולי, וחשפת את העולם שלך, ועם כל יום שעובר אני חושף בך עוד רובד
יש המון מה לחשוף בך כי את כזו מורכבת ומדהימה
וזה קל לפגוע בך כשאת ככה חשופה, וזה מפחיד שיש לי את האחריות הזו עלייך
אבל אני כן רוצה בה, אני רוצה לשמור עלייך כל יום
רוצה שיהיה לך הכל טוב כמו בחלום
ואני מנסה, מנסה לעשות הכל כמו שאת צריכה, מסה לגונן עלייך מכל רע
ואני תמיד אצעד לפנייך בכדי שלא יקרה לך שום רע, אקריב את עצמי ואלחם למען שלומך
ואני רוצה שתאחזי בגבי בכדי שאני אסתכן קודם
אבל את עושה מה שנכון לשנינו נאחזת בידי, עומדת לצידי בזמן שאנחנו צועדים קדימה,
אולי לך הדרך מוארת אבל בשבילי היא אפלה ומפחידה
ואני יודע מכל מה שאמרת והסברת שבעצם גם לך זה חדש
שנינו יחד בדרך חדש, ותאמיני לי שאת מאירה אותה בשבילי
ולמענך למרות הפחד, למעננו, אני ממשיך לצעוד, בפוזה של אביר, מאמץ כל טיפת גבורה
בשביל שנוכל לצאת מהאפלה הזו לדרך מוארת ומושלמת
חום ואהבה - את כותבת שאני מעניק לך
אני לא יודע אם זה אני שמעניק או בעצם זו את שמעניקה ואני סופג ממך ומעתיק
החום שאת מעניקה לי הוא מדהים וחדש, את אולי חושבת שאת נזקקת לו אבל זה מתבטא בהמון הענקה
את מתקרבת כשקר לך, את צמודה גם כשחם, את מבקשת נשיקה, ומחזירה שלוש
אני דואג לך, ואת דואגת חזרה, דואגת שאחיה, שאשמור על עצמי,אפילו דואגת לתזונה שלי
ואני דואג המון חזרה בעיקר שיהיה לך טוב וקל
כי אני לא רוצה לאבד את זו שמעניקה לי כל כך הרבה,
זו שמקבלת אותי באהבה למרות כל הפאקים שלי
אני חושב שבזה אנחנו שווים, שנינו אוהבים
אז מתסבר שזה כן אני, האני הזה שאת אוהבת
האני הזה שאוהב אותך המון חזרה
האני הזה שישמור עלייך מכל רע
האני הזה שמתפתח להיות טוב יותר בזכותך
האני הזה שגורם לך לכאוב כשהוא נוגע בך חזק ועמוק
האני הזה שמצמרר את גופך בליטוף אצבעות על גופך הענוג
זה כן אני, אני אוהב להיות האני שאיתך כל הזמן
אני שמביט בעינייך ורואה עולם
אני שחיוכך מעניק לו המון אנרגיה וחום
ולמרות שמפחיד לקבל ולהבין את זה שהאיש הזה הוא אני
אני עדיין מאושר להיות הוא, כי אני איתך
אבל לא רק אני, אני ואת, אנחנו
שוכבים על המיטה,
אני מלטף אותך עמוק וחזק, בכוחניות שאת אוהבת
את מעליי, והידיים תמיד רודפות לאחוז בישבנך
את קוברת את שפתייך בצווארי ואני מפסק ונועץ ציפורניים
והפיסוק הזה עוצר את נשימתך, אבל בשניה מהאחיזה הזו את נוטפת
ולמרות שאת מפחדת מהאור את נהנית להיות חשופה
כשכל נקבייך מפוסקים באויר
אני אוחז בשיערך ומוריד אותך למקומך בין רגליי
ואת נהנית שם יותר ממני, וזה מטריף את כל החושים
זונה טבעית שאוהבת ללקק לנשק ולמצוץ את מהותי כגבר
את מביטה בעיניי כשאת משחקת עם הריר והרוק שלך על הזין שלי
את מביטה בי עמוק שאת קוברת את אפך באשכיי
את נבוכה רק לרגע ומיד חוזרת למשחק שאת אוהבת
ומבחינתי תהיי שם שעות, שנינו נהנים כשאת שם
עד שהאצבעות שלי כבר בוכות להכאיב לך שוב
אני מטלטל את גופך לתנוחה שבא לי באותו רגע
ובמכה אני חודר לעומק שלך,
את תמיד כל כך צרה, כמו בתולה
את צורחת, אני רק מתקשה יותר לקול הזה
אני בתוכך הכי עמוק, הכי מכאיב
שתצעקי ושאני אהנה מכל צליל
שתרגישי את החוסר שלי גם מחר
שיכאב, שתכאבי אותי ימים
והריכוז מתחיל להיעלם
והחומות כבר נמסו
והחיה שקבורה בתוכי קורעת את הסורגים
ומתחילה לנעוץ בך ציפורניים
למשוך להכאיב, לדפוק חזק ועמוק
להשתמש בכל חור אפשרי
לחנוק, כמעט לתלוש
את צועקת כל כך יפה
צורחת בדיוק כשצריך
והכאב הזה הופך לתחנונים
הופכים להנאה
להתפרק ממך
בתוכך
זה המקום שלנו, המקום שבו הכל נעלם
הכל מושלם
ואת המקום הזה אני רואה בכל מבט שלך
אני מרגיש בכל מגע שלך גם לא במיטה
בכל מקום שאנחנו יחד
אני שוקע ונעלם בו כשאני שוקע בך
יש לך מזל שצריך לעבוד
לאכול, לנשום
כי אחרת לא הייתי עוזב את זה המקום
לעולם
