לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים מלוכלכות

לפני 10 שנים. 20 ביולי 2014 בשעה 13:29

כששלחת לי את ההודעה הייתי באמצע סרט, מוקף בחברים. "אני רוצה אותך כאן, עכשיו" היה כתוב.

ואני הרגשתי איך הזין שלי מתעורר בבת אחת ונמתח ישר לכיוונך כמו מצפן שמצביע על נקודה אחת, שמונים קילומטר צפונה ממני. וידעתי ששם ישנה נקודה חמה ורכה המוכנה כבר לקלוט אותי, כמו אדמה לחה של תחילת החורף המוכנה לפגיעת כוכב שביט לוהט. וידעתי שאם היית כאן, או הייתי שם, כבר הייתי נועץ בך אצבעות עד שהייתי נרטב לגמרי בריח רענן וכבד והייתי זורם לתוכך בתשוקה ואת היית מתפרקת בין אצבעותי.

אבל עבר זמן עד שיכולתי להגיב, כבר באוטו חזרה הביתה. הדלקתי את הרמקול והתקשרתי אלייך. קולך היה מנומנם. היית כבר במיטה. מהיכרותי איתך, לא לבשת הרבה.

"מה את רוצה ממני?" שאלתי. לא רצית לענות. אמרת שאת רוצה אותי איתך. זה לא היה מספיק בשבילי. לחצתי.

"שתזיין אותי," אמרת לבסוף. הייתי מאוד גאה. תמיד ידעתי כמה מילים כאלה לא שגורות בפיך. זו היתה נקודה חשובה, נקודה של מפנה.

"אני מאוד גאה בך," אמרתי. "את יודעת שאני אוהב לשמוע אותך מלוכלכת. אז עכשיו אתן לך פרס ואלכלך אותך בחזרה.

"אבל יש תנאי אחד, יקירתי," הוספתי. שאלת מהו. "אסור לך לגעת בעצמך עד שאני מגיע הביתה."

התנגדת. רצית לענג את עצמך לקולי. היית חרמנית. "אני רוצה שתזיין אותי חזק, שתדפוק אותי," התחלת. עצרתי אותך.

"כבר החלטתי, חמודה. ההחלטה לא שלך. עכשיו תקשיבי טוב בזמן שאספר לך מה הייתי עושה לך אם היית פה."

 

ואז סיפרתי. סיפרתי לך על זה שלא הייתי מרשה לך ללבוש מכנסיים או תחתונים בזמן הנסיעה. על מה שהייתי עושה לך עם יד ימין בזמן הנהיגה. על כך שהייתי עוצר בפינה מבודדת, מוציא אותך מהרכב, מרכין אותך על מכסה המנוע, חודר אלייך מאחורה, מביא אותך לסף אורגזמה, יוצא, מתלבש, מכניס אותך למכונית וממשיך לנהוג. על איך שהייתי עושה זאת שוב אחרי כמה דקות. ושוב. ושוב. כל פעם קצר יותר, בלי אזהרה, גורם לך לחשוב שהנה הפעם תוכלי לגמור אבל לא. סיפרתי לך על איך שבאחת הפעמים הייתי גומר בתוכך. על איך שלא הייתי מרשה לך להתנקות. על איך שהייתי חונה איתך מתחת לבית, עולה איתך למעלה כשאת עדיין עירומה ורטובה ומקווה שהשכנים לא יציצו, לוקח אותך למיטה, מלקק ומנקה אותך מזרע שבינתיים טפטף וזלג על ירכייך. על איך שהייתי מלקק אותך עשרים דקות נוספות.

 

ובשלב הזה כבר לא יכולת לשאת את זה יותר ושאלת אותי אם מותר לך לגעת בעצמך. "עוד לא," אמרתי. קול הנשימות שלך בקע בכבדות מהרמקול. "עכשיו אני מבקש שתקומי מהמיטה, תיגשי לדלת הדירה שלך ותפתחי אותה." ובמילים אלה כיביתי את הטלפון והכנסתי לכיסי.

פתחת את הדלת בחיוך. חייכתי אלייך בחזרה.

לא הרשיתי לך לגעת בעצמך באותו הלילה.