מחקו את האפרוריות של החיים והדליקו את הצבעים שטמונים בתוככם.
פבלו פיקאסו
מחקו את האפרוריות של החיים והדליקו את הצבעים שטמונים בתוככם.
פבלו פיקאסו
“ויבוא היום שבו היה הסיכון להישאר כלוא בניצן מכאיב יותר מן הסיכון לפרוח.”
– אנאיס נין
…starts with good coffee
האם תאהב אותי עדיין
כשאני מתפוררת?
האם תראה אותי עדיין
כשאורי דועך ונשבר?
האם תחזיק בידי
כשאני מתחילה לטבוע?
האם תרים אותי
כשנפלתי לקרקע קשה?
האם תדאג לי עדיין
כשאני שוגה ומועדת?
האם תנסה לעזור לי
למצוא סיבה להישאר עוד יום אחד?
האם תאהב אותי עדיין
כשהשנאה לעצמי חונקת?
האם תרים אותי
כשנפלתי עמוק לאדמה?
האם תבחין
בכאב שבעיני?
האם תבחין
בדמעות שאינן זולגות?
האם תרגיש
את המשא הכבד שעל כתפי?
האם תראה
כשאני כורעת על ברכיי?
מאחורי עיניה יש סיפור נסתר
שלא כולם מסוגלים לראות
היא מראה לך חיוך מאיר
אך בליבה היא חולמת על חופש להיות
היא חשה לבד, גם כשהיא מוקפת
בליבה בודדה, אפילו בקהל
אם עיניה היו מדברות
הן היו אומרות שהיא גאה מכדי ליפול
חיוך קטן בזווית שפתיה
ידה בידך , היא תלך קילומטרים בלי חרטה
אך גם אז, בליבה ישאר
תחושת זרות שלא תיגמר
התבונן עמוק בעיניו של האחר
אם תביט מספיק קרוב, תגלה דבר יקר
רואים יותר ממה שבוחרים להסתיר
כי הנשמה שם בעיניים, ואין לה תחליף או דמיון אחר
אחד ולתמיד
איך אני מתארגנת בטלגרם?
ובלי זיוני שכל 😉